מהו צו על תנאי?

צו על תנאי הוא צו שבית המשפט העליון מוציא עת הוא סבור כי יש ממש בעתירה שהוגשה. המשמעות היא שהצד שכנגד (הרשות הציבורית) נדרש להגן על העמדה המשפטית שהוא נקט, שבגינה נדרשו העותרים להגיע לבית המשפט

ההליכים הקודמים – על קצה המזלג

ההליך החל עת בקשה לקבלת הפרוטוקולים, התמלילים וחומרי הרקע שהונחו בפני הממשלה, נדחתה על ידי מזכיר הממשלה. למה המזכיר? כי על פי תקנון הממשלה, מזכיר הממשלה הוא המוסמך לקבל החלטה לעניין פרסום חומרים מישיבות ממשלה.

בשלב הראשון, הוגש בג"צ על החלטת המזכיר.

בית המשפט העליון, לפני למעלה משנה, פסק כי העותרים צריכים להגיש בקשה לחופש מידע.

הבקשה הוגשה, סורבה, והוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי בירושלים, חילק את פסיקתו לשניים –

1. ביחס לבקשת המידע לקבלת חומרי הרקע לישיבה, העתירה התקבלת בכפוף לבדיקה שהממשלה נדרשה לעשות ביחס לחומרים אלו.
2. ביחס לשאלת חשיפת התמלילים, אשר הטיעון המשפטי שבה הצביע על סתירה בין תקנון הממשלה לחוק יסוד הממשלה, הוחזרה ההחלטה לבית המשפט העליון בהעדר סמכות.

משמעות הצו

בית המשפט העליון דרש הבהרות מהמדינה בשני עניינים –

1. למה לא יבוטלו הוראות תקנון הממשלה (סעיפים 14 ו-71) הקובעים כי הכלל ביחס לחומרים של ישיבות הממשלה הוא חיסוי, למעט אם החליט מזכיר הממשלה אחרת, וזאת היות והן אינן עולות בקנה אחד עם סעיף 35 לחוק יסוד הממשלה הקובע חובת סודיות לגבי מספר נושאים – ולא הוראת סודיות גורפת.
2. ומדוע לא יימסרו התמלילים של ישיבות הממשלה וועדות השרים שעסקו בנושא הקורונה.

למדינה ניתן חודש להעביר עמדתו לבית המשפט.

ההחלטה האמורה היא אינה סוף פסוק, כמובן. עמדת המדינה עוד תשמע, ובית המשפט יקבל את החלטתו הסופית. עם זאת יש כאן קריאת כיוון של בית המשפט המערער על היכולת של הממשלה לחסום כברירת מחדל את התמלילים של ישיבות הממשלה, וזאת בניגוד לנוהג המקובל כיום.

גם ביחס לעולם מדובר בהליך תקדימי. הנוהג לחיסוי החלטות ממשלה מקובל ברוב העולם המערבי.

אז מה השתנה?

ניתן לציין כמה סיבות בשלהן המקרה הנוכחי מוביל לחשיבה חריגה –

ראשית, העובדה שנתקבלו החלטות משמעותיות ביחס להגבלת זכויות אדם, וזאת בתנאי אי וודאות ובתקופה של חוסר יציבות פוליטית.

שנית, בחלק מהתקופה הממשלה חוקקה את ההסדרים בתקנות לשעת חירום שם הממשלה בפועל ממלאת גם את תפקידה של הרשות המחוקקת – וככזו טוב שתחול עליה שקיפות רבה יותר.

לבסוף, היקף ההדלפות המגמתיות לה זכינו באותה תקופה מעידה כי השרים עצמם לא כיבדו את חובת הסודיות הנהוגה במסגרת דיוני הממשלה, ומכאן טוב שתפרס בפנינו התמונה במלואה ולא רק כהצצה על החלקים המתאימים למדליף.

אין לנו אלא להמתין לטיעוני המדינה ולהחלטתו הסופית של בית המשפט.

^{התמונה של  Moja Msanii מהאתר unsplash}

The post חשיפת תמלילי ממשלה first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post חשיפת תמלילי ממשלה appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

מה זה אומר בלשון בני אדם?

זאת אומרת, שבית המשפט העליון סבר ברוב דעות (עם עמדה מעט שונה של השופטת ברון) כי החוק כשלעצמו, על אף הבעייתיות הרבה שבו, עומד במבחן החוקתיות ועל כן הוא לא ייפסל.

מרבית השופטים (למעט השופטים סולברג והנדל – שהצטרף לעמדת סולברג רק לעניין הקריטריונים) סברו שבמישור המנהלי, על הממשלה לצמצם את המקרים בהם נעשה שימוש בכלי, ולדאוג כי הקריטריונים יהיו ברורים ושקופים באופן שיאפשר בקרה פרלמנטרית על ביצועם. 

ההנחה צריכה להיות, כפי שאף הממשלה ביטאה אך לא יישמה בפועל, שהכלי של השב"כ (החריג והדורסני), צריך להיות הכלי האחרון והמצומצם ביותר לשימוש, ולא שייעשה בו שימוש כברירת מחדל ראשונית. לכן, לדוגמא, יש מקום לבחון שימוש בכלי, רק נגד מי שלא שיתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית.

ומעבר לניצחון החשוב הנקודתי, יש כאן אמירה חשובה מאוד הבאה לידי ביטוי בעיקר בהנמקה של הנשיאה חיות ושל השופט עמית, ושכל מי שעסק במדיניות ציבורית מכיר.

במקום בו אין קריטריונים להצלחה או כישלון, ונתונים אינם נאספים באופן מהימן וסדיר – קשה מאוד להתוות מדיניות מבוססת וראויה, וקשה מאוד לאמוד את הצלחתה או יעילותה.

נשמע טרוויאלי, אבל כנראה שאנחנו צריכים תזכורת לכך אחת לתקופה.

לקריאת פסק הדין: https://bit.ly/3809XXY

The post פס"ד של בית המשפט העליון בעניין איכוני שב"כ first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post פס"ד של בית המשפט העליון בעניין איכוני שב"כ appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.