תהליך זה, אינו התהליך הדיוני הראשון שהחברה מקיימת. מתברר כי כבר בדצמבר 2022, קיימה החברה תהליך דיוני מקיף בנושא בריונות והטרדה ברשת.

מכון מחקר באוניברסיטת סטנפורד, המכונה "המעבדה לדמוקרטיה דליברטיבית" (Deliberative Democracy Lab) מקדם סקרים דליברטיבים שנים רבות, והוקם על ידי פרופ' ג'יימס פישקין אשר עד לאחרונה עמד בראשו. המכון פירסם לאחרונה דו"ח מחקר המפרט את תהליך העבודה, המתודה המפורטת, ותוצאות התהליך. כמו כן התייחס המכון לחידושים לשיטתו בקידום תהליך זה, על פני עשרות רבות בהם המכון היה מעורב בשנים האחרונות.

מה כלל התהליך הדיוני?

התהליך הדיוני במטא כלל השתתפות של נציגים מ-32 מדינות, והתקיים ב-19 שפות. סך הכל השתתפות בתהליך הדיוני כ-6500 משתתפים, ועוד כ-6300 איש מקבוצת הביקורת. מישראל, בה היה אמור להיות מדגם של 100 איש בכל קבוצה, השתתפו בפועל 120 איש, ו-50 אנשים בקבוצת הביקורת.

קבוצת הביקורת נועדה לאמוד האם התהליך הדיוני אפשר למשתתפים להגיע להסכמות בצורה טובה יותר מאשר אנשים שנתבקשו להשיב על שאלון זהה ללא קיום דיון מקדים ביניהם.

חידושים מנקודת מבט של המכון

מבחינת המכון, מדובר לראשונה בסקר דליברטיבי בינ"ל שעשה שימוש בפלטפורמה דיגיטלית שפיתח המכון.

האופן בו מעוצבת הפלטפורמה הדיגיטלית, מאפשרת לוותר על שימוש במנחים. מעבר לחיסכון המשמעותי במשאבים (ההליך הדיוני לו היה נעשה פרונטלי היה דורש גיוס של 500 מנחים), תפיסת המכון היא שהשימוש ב"הנחייה" וירטואלית, אפשרה להם לעצב את המערכת באופן המאפשר להתמודד בצורה טובה יותר עם הטיות שנוצרו אגב ההנחייה על ידי בני אדם (השונות בין המנחים, מנחה דומיננטי יותר, מוטה שלא במכוון וכד').

בסקר שנערך אצל המשתתפים ביחס להליך עצמו, בשונה משאלת הסקר ביחס למדיניות המצופה ממטא, ניכר כי הם מצביעים על כך שהתהליך הדיוני, הכולל לימוד הנושא, אפשר להם להבין את הסוגיה באופן טוב יותר (עלייה ממוצעת של 8%, ובנושאים מסוימים עד 13%), שהם הרגישו יותר בטוחים בעמדתם (עלייה של 10%), וחשוב מכך שהרגישו כי דעתם חשוב שתשמע (7%).

תוצאות ההליך, ביחס לקבוצת הביקורת היא שהיכולת לשנות את דעתך לפני ואחרי התהליך הדיוני, עלתה ב-500%.

שתי הערות

ראשית רואים את השונות הגדולה בנכונות של אנשים ממדינות מערביות להשתתף ביחס למדינות אחרות. המכון מתייחס כמובן לנקודה זו, ומדבר על תיקון סטטיסטי שנעשה. אולם, אם לתהליך הדיוני כשלעצמו יש חשיבות, השאלה האם תיקון סטטיסטי מאוחר יותר עונה על מטרות התהליך עצמו.

מעניין להשוות את האפשרות לשנות עמדות ולהגיע לפשרות במפגשים וירטואלים אל מול מפגשים פרונטליים. חזרתי לעיין שוב בדוח המקיף של המכון עצמו ביחס למייזם המקיף שקידם בשלהי 2019 America in One Room, ונדמה לי, בזהירות הראויה ועם כל ההסתייגות ביחס לרמת התיקוף, שאכן ניתן להצביע על הבדלים גדולים יותר במפגש הבינאישי.

מיותר לציין כי ההכרעה אם ללכת לאירוע וירטואלי או פרונטלי נגזרת מהיבטים שונים, ויש להניח שלא ניתן היה לבצע הליך מקיף שכזה באופן פרונטלי, ועדיין זו נקודה שראוי לתת עליה את הדעת בעת תכנון הליך דיוני והליך של שיתוף ציבור בכלל.

אגב, אם מישהו מכם היה שותף לתהליך הדיוני הזה, אשמח לשוחח איתו.

The post דיוניות ב-AI first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post דיוניות ב-AI appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

דמוקרטיה דיונית – בקצרה

דמוקרטיה דיונית היא רעיון המנסה למצוא תהליכים המאפשרים שילוב של אזרחים, באופן מובנה ומושכל, בתהליך קבלת ההחלטות.

תהליך דיוני מתבסס על כינוס מספר אזרחים על בסיס מדגם סטטיסטי מייצג של האוכלוסיה, במטרה להעביר את המלצות המשתתפים למקבלי ההחלטות, וזאת לאחר לימוד ודיון מעמיקים של הנושא. התהליכים הדיוניים התפתחו, בין היתר, כדי לתת מענה למשבר האמון שנוצר בקרב הציבור בנבחרי הציבור ובאופן בו מתקבלות ההחלטות על ידם.

_{לקריאה נוספת על נושא זה, ניתן לעיין במאמר שפרסמתי על אסיפת העם בכתב העת השילוח, או להאזין לשיחת הפודקאסט שנערכה עמי.}

למה לתמוך בתהליך דיוני

התומכים בשילוב הליכים דיוניים היא בשיטה הדמוקרטית הקיימת, מונים מספר תועלות ובהם: אימוץ מדיניות טובה יותר בזכות מגוון הדעות שנשמעו טרם קביעת המדיניות; יצירת לגיטימציה לשינוי שמבקשים מקבלי ההחלטות להוביל; והגברת אמון הציבור בעבודת הממשל ובהחלטותיו.

לדעת כותבי הדו"ח הסיבה כי התהליך הדיוני מצליח להשיג מטרותיו, נוגע למספר רכיבים ובהם העובדה כי למשתתפים ישנה עצמאות ביחס למקבלי ההחלטות והם אינם קשורים לבסיסי הכח.

למה הכוונה?

ייתכן כי חלקכם מרגישים שעל אף השינוי האנושי והמפלגתי בהרכב הממשלה, נורמות מסוימות לא השתנו כגון: ממשלה גדולה ומנופחת, מינוי מקורבים ועוד. הטענה היא כי רבים המגיעים לתפקיד של "נבחרי ציבור" הופכים להיות מחויבים לשיטה על בסיסה נבחרו, ופחות לבוחריהם. בחירה אקראית של אזרחים, כך לפי מי שתומך בשיטה, מביאה לשולחן מקבלי ההחלטות אנשים שאינם קשורים למוקדי הכח או מחויבים לשיטה.

המשתתפים בתהליך הדיוני, מייצגים מגוון אנושי רחב יותר המחויבים למטרה אחת חד-פעמית, ולא לרשת של אינטרסים מורכבת, כפי שקיים בפוליטיקה. לשיטת מבצעי המחקר ב-OECD, אנשים לתת יותר אמון "באדם הממוצע מהרחוב" מאשר בפוליטיקאי הממוצע.

מה נדרש כבסיס

הדו"ח מונה שמונה סוגים של תהליכים דיוניים שהובנו במדינות שונות (מצ"ב קישור לטבלה המצויה בדו"ח המרכזת מבנים אלו).

בטרם שילוב תהליך דיוני קבוע, ממליצים כותבי הדו"ח לבחון שמתקיימים התנאים המקדימים הבאים:

1. קיימת מחויבות פוליטית לקדם תהליכים דיוניים ולהיות מחויבים להם (ויודגש: מרביתם ככולם של התהליכים הדיוניים הם בגדר המלצה בפני מקבלי המדיניות).
2. בוצעה הבנייה של מתודת עבודה שיטתית ועצמאית שמצליחה לנטרל, עד כמה שניתן, אספקטים פוליטיים מהתהליך.
3. קיימים אמצעים המעודדים השתתפות אזרחית רחבה, לדוגמא: תשלום על ההשתתפות, יצירת תהודה תקשורתית לתהליך, מציאת תפקידים מיוחדים לבוגרים שהשתתפו בדיונים אזרחיים, ועוד.

המלצת ה-OECD – משרד מרכזי

לדעת מחברי הדו"ח על מנת לקדם הטמעה של תהליכים דיוניים ברשויות ציבוריות, יש להקים גורם מרכזי שיהיה אחראי על קידום תהליכים דיוניים. גורם זה, חייב לפעול באופן עצמאי ולוודא כי יוקם מבנה ארגוני המשלב אנשים מהאקדמיה ומהחברה האזרחית, ושישמור על עצמאות מירבית.

בדו"ח מומלץ כי הגוף האמור יהיה אחראי על –

1. יצירת סטנדרט התואם את העקרונות המובילים בתחום;
2. ייעוץ למקבלי ההחלטות באלו הליכים כדאי ונכון לשלב הליכים דיוניים, ובאלו תהליכים לבחור;
3. להיות מוקד ידע מקצועי בתחום, ולהכשיר את עובדי הרשויות הציבוריות בידע ובמיומנויות הנדרשות לקיים הכשרות;
4. לנטר את הדיונים המתקיימים, ולאמוד אותם ואת השפעתם על מקבלי ההחלטות;
5. לבצע מעקב אחר יישום ההמלצות שהתקבלו;
6. להשקיע בארגוני החברה האזרחית שיש להם היכולת לארגן ולנהל הליכים דיוניים (הערה שלי: יש להתייחס גם לגורמים עסקיים);
7. דיווח שוטף לממשלה, לבית הנבחרים ולציבור, על התהליכים הדיוניים, על המלצותיהם ועל יישומם

ומה בישראל?

בישראל טרם ראינו גורם ציבורי הלוקח על עצמו לבחון ולאמץ חלחול של השיטה הדיונית בישראל. מגוון הדוגמאות המובאות בדו"ח, צריכים להוות השראה לרשויות הרלוונטיות – ובראשן בכנסת ובממשלה.

תהליך דיוני אינה תהליך פשוט ליישום, ודורש משאבי תכנון ויישום. עם זאת, כדי לחזק את היסודות הדמוקרטיים העדכניים בישראל, ולא לקפוא על השמרים שעוצבו לפני כשבעים שנה, הגיעה העת לבחון, בזהירות ובאחריות הראויה, שילוב של תהליכים דיוניים גם בישראל.

_{Image by Eak K. from Pixabay}

The post ביסוס תהליכים דיוניים בממשל דמוקרטי first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post ביסוס תהליכים דיוניים בממשל דמוקרטי appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

להסבר על מודל דיוני (דליברטיבי), מוזמנים להאזין לפודקאסט עמי בנושא, במסגרת שיחת "השילוח".

התהליך הדיוני האירופי, התחיל בהקמת פלטפורמה וירטואלית שהאירופים פתחו להערות הציבור החל ממאי 2021. התכנים באתר מתורגמים ל-24 שפות, כנדרש משיח רב לאומי. הפלטפורמה מאפשרת לציבור באירופה להציע נושאים ורעיונות לדיון, מתוכם זוקקו הנושאים לדיון באסיפות התושבים.

במהלך חודשים ספטמבר – ינואר 2021, מתוכננות ארבע אסיפות עם, לכל אחת מן האסיפות יוזמנו 200 תושבים. כל אסיפה תתכנס שלוש פעמים, ועד מאי 2022 יגישו האסיפות השונות את המלצותיהן, אשר יידונו באופן משותף על ידי 20 נציגים מכל אסיפה, בשיתוף עם נציגים מוסדות האיחוד.

בחירת המשתתפים נעשית באופן סטטיסטי אקראי על פי חמישה חתכים דמוגרפיים: מיקום גיאוגרפי, מגדר, גיל, רקע סוציו-אקונומי ורמת השכלה פורמלית. עם זאת מכיוון שהמהלך דן בעתידה של אירופה ומבקש לרתום את הצעירים, במושב הסיום תנתן העדפה לחתך הגיל הצעיר (16-25) והם יהוו כשליש מ-80 המשתתפים שיידונו על ההמלצות עם נציגי האיחוד.

מדובר בפרויקט שאפתני הן ברמה התקציבית והן ברמה הקונספטואלית. הנטייה היא לחשוב כי אזרחים נוטים להשתתף יותר בסוגיות הנוגעות ישירות לניהול חייהם. לכן נראה כי לא במקרה תהליכי שיתוף ציבור עמוקים, הדורשים השקעת זמן ומאמץ מהאזרחים, נוכחים יותר בזירה של הרשויות המקומיות על פני אלו של הרשויות המרכזיות.

הדבר גם עולה מנתוני ההשתתפות בזירה הוירטואלית שיצרו האירופאים. עד כה כ-27,000 אירופאים נטלו חלק בדיון הוירטואלי, והעלו מעל ל-7,400. לטעמי מדובר בכמות משתתפים נמוכה יחסית על מנת לבסס אמון בהליכים אלו. מספר התושבים באיחוד האירופי עומד על כ-515 מיליון. לשם השוואה, לו היינו גוזרים את היחס להשתתפות בישראל, היה מדובר בכ-460 איש שהיו בוחרים ליטול חלק בשיח אינטרנטי מקדים. לא הרבה יש להודות.

אך כמובן שעוד מוקדם לשפוט, ויש לעקוב על נתונים נוספים עם התקדמות המיזם: מידת ההשתתפות בפועל באסיפות התושבים, החלוקה הדמוגרפית של המשתתפים במיזם והאם היא תואמת את המדגם הסטטיסטי שביקשו לבסס.

ישנן גם שאלות חשובות שיש להציב כדי להבין את המודל המוצע ואת המימוש של הרעיון הדיוני. לדוגמא, האם במדינות שיש בהן כבר מסורת של דמוקרטיה דליברטיבית (כגון בלגיה, גרמניה וצרפת) תהיה השתתפות גבוהה יותר ממדינות אחרות (כגון פולין והונגריה); או האם יש מתאם בחתך האמור בין ההשתתפות הוירטואלית להשתתפות באסיפות דה-פקטו.

האיחוד האירופי מנסה להציג מודל דמוקרטי שאפתני ומרתק בעיניי, לתהליך קבלת החלטות. מוצע לעקוב אחר המשך התקדמות המיזם ותוצאותיו, ולנסות ללמוד ממנו גם על תהליכים דיוניים בישראל.

^{התמונה של Christian Lue מאתר Unsplash}

The post העתיד של אירופה first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post העתיד של אירופה appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

המחקר מתבסס על הליכי שיתוף ציבור במועצות בית ספר (School Board Meetings)בארה"ב. החוקר ביקש לבחון האם שימוש במודל השתתפותי או דלברטיבי (דיוני) מגביר את הרצון להשתתפות של הציבור, בדגש על אוכלוסיות הממעטות להשתתף בפורומים מסוג זה.

מלכתחילה בחר החוקר (ג'ונתן קולינס – Jonathan E. Collins) זירה מקומית בנושא שיש להניח קרוב יותר לציבור (חינוך), כך לדבריו, ויש בו אינטרס מוגבר להשתתף.

כדי לבחון את השאלה המחקרית בחר החוקר מקטעים מצולמים משלוש סוגים של הליכים –

1. הליך "רגיל" – בו היה שיח חד צדדי (הסגל מעדכן את המשתתפים);
2. הליך במודל השתתפותי – בו הדגש הוא על השיח בין הציבור לעובדי הציבור, אולם אין ציפייה כי תנתן אפשרות לציבור לגבש המלצות לפעולה;
3. הליך במודל דיוני – בו הדגש הוא על למידה ודיון של המשתתפים לצורך גיבוש המלצות למובילי המדיניות.

מתודת המחקר, בקצרה, היתה להציג לכל קבוצה סרטון קצר המתעד חלקים מהליך אחד מבין השלושה. קדמו להצגת הסרטון שאלות שנגעו למידת ההשתתפות של הנשאל בפורומים מסוג זה בעבר, תפיסת האמון שלו כלפי עובדי חינוך ועוד. לאחר הסרטון נתבקשו הנשאלים לכתוב טקסט המתאר את שראו, כמו גם את מידת הנכונות שלהם להשתתף בפורומים דומים בעתיד.

לאחר ניכוי הטיות (כגון נשאלים שזמן המענה לקח להם זמן קצר מדי או שהתשובות הפתוחות התייחסו לנושאים אחרים לגמרי), נותר החוקר עם מענה של 2244 איש.

להלן עיקר התובנות שעלו מהמחקר, כפי שמתואר במאמר –

• היה שינוי באופן תיאור ההליכים. המילה המובילה אצל מי שצפה בהליך ההשתתפותי או הדיוני – היה "מורים". בהליך הרגיל התיאור המוביל היה "פגישה" (meeting), וזאת ללא התייחסות לתוכן הפגישה. כמו כן במילה "משעמם" נעשה שימוש רק לתיאור הפגישה הראשונה. (לוח 3).

• החוקר בחן את רמת האמון של הנשאל בעובדי הרשויות טרם הצפייה בסרט ולאחריו. בקרב הקבוצה שהעידה על עצמה כבעלת אמון נמוך טרם הצפייה, נרשם השינוי הגדול ביותר בקרב מי שצפה בהליך הדיוני. 27% אחוז ממי שצפו בסרטון זה בקרב קבוצה זו, העידו לאחר הצפייה על אמון גבוה בעובדים. ההליך ההשתתפותי השפיע על 18% באופן דומה, ובהליך הרגיל רק על 12%.
• המתאם החזק ביותר ביחס לנכונות להשתתף בעתיד במיזמים של שיתוף ציבור היה השתתפות קודמת ומתן אמון בפקידות. ביחס למי שלא השתתף בעבר במיזמים מסוג זה, היתה נכונות נמוכה יותר להשתתף בעתיד. אולם, גם בקרב קבוצה זו ההשפעה של ההליך הדיוני (42%) היתה גדולה יותר מאשר בהליך ההשתתפותי (37%) או בהליך הרגיל (31%). לשיטת החוקר המסקנה היא כי גם צפייה פסיבית בהליכי שיתוף ציבור עשויה לעורר רצון למעורבות עתידית – אם כי במידה פחותה יותר מהשתתפות אקטיבית.

• ביחס לבעלי הכנסה נמוכה, ניכר כי הם לא הביעו עניין להשתתף בהליך עתידי, וזאת ללא קשר לסוג הדיון שהוצג להם. במובן זה עוד נותר לבחון ולחדד מה הם הדרכים להגביר את ההשתתפות של קבוצה זו בהליכי שיתוף ציבור.

אחד האתגרים בהליכי שיתוף ציבור הוא יצירת שיתוף עם נציגים ממגוון אוכלוסיות. מחקרים, ורשמים מהשטח, מעידים על כך שמרבית המשתתפים בהליכי שיתוף ציבור מגיעים ממעמד כלכלי מבוסס, ומחוברים להתארגנויות אזרחיות.

גם אם המחקר הזה לא הצליח לפענח את עידוד ההשתתפות בקרב קבוצות אלו, ניכר כי יש כאן הבלטה של סוג ההליך (דיוני) שיש בו כדי להשיג מטרות הנמנות על יתרונותיו של הליך שיתוף ציבור – ובהם חיזוק ההשתתפות האזרחית והגברת האמון ברשויות השלטון.

_{COLLINS, J. (2021). Does the Meeting Style Matter? The Effects of Exposure to Participatory and Deliberative School Board Meetings. American Political Science Review, 115(3), 790-804.}

_{תודה לאבישי בן ששון-גורדיס על ההפנייה למאמר
התצלום על ידי Hannah Busing  מאת Unsplash}

The post איך מגבירים שיתוף ציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post איך מגבירים שיתוף ציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

טוב אם נתבונן סביבנו ללמוד גם על דרכי פעולה של חברות במשבר.

לדוגמא, בשנת 2012 התכנסו באירלנד 66 אזרחים, 33 פוליטיקאים ויו"ר אחד כדי לדון בסוגיות חברתיות-פוליטיות בוערות. על הפרק היו נושאים כגון נישואים חד-מיניים והורדת גיל המינימום לנשיאות. האזרחים שהוזמנו ל"מועצה החוקתית" (Constitutional Convention) נבחרו באופן אקראי, על בסיס חתך דמוגרפי מייצג. הנציגים הקדישו סופי שבוע שלמים על מנת להשתתף בתהליך דליברטיבי (דיוני), ובתום שנתיים הגישו המלצותיהם לבית הנבחרים. 

המודל האירי נחל הצלחה. בעקבות התהליך השקוף, אשר אפשר חידוד עמדות ומציאת פשרות מקובלות, החליטו בתי הנבחרים למסד גוף קבוע, בו 99 מייצגי ציבור, ללא פוליטיקאים, אשר ידונו בסוגיות יסוד ויעבירו המלצותיהם לבית הנבחרים. "אספת האזרחים" (Citizens' Assembly) הראשונה נתכנסה בין השנים 2016-2018, והניחה את התשתית והגיבוי לשינוי משטר ההפלות המחמיר באירלנד.

העוצמה של תהליך דיוני אינו רק בהרכב האנושי הייחודי בו נדונות הסוגיות הבוערות. התהליך הדיוני שם דגש על תהליך ממושך של למידה, התייעצות עם מומחים ובעלי עניין, דיון לצורך חידוד הסוגיה ומציאת פתרונות לה, וקבלת החלטה משותפת. בשל כך ה-OECD המליץ כי הזמן המינימלי הנדרש לתהליך דליברטיבי מוצלח יהיה ארבעה ימים לכל הפחות.

נדמה לי כי הגענו לנקודה שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שלא לבנות מתודה דיונית, ברמה הלאומית, אשר תעסוק בסוגיות יסוד אשר על הפרק. 

אנו, האזרחים, רוצים להרגיש שעמדתנו רחבה ומורכבת יותר מהפתק היחיד שנשים בקלפי. אנו רוצים למצוא דרכים ממוסדות להשמיע את עושר דעותינו, ולהוכיח כי יש לנו בעלי ברית בסוגיות קונקרטיות, גם עם מי שנמנה על "המחנה האחר".

תהליך דליברטיבי עשוי להיות פתרון יצירתי וראוי לכל אלו. שומה עלינו לגרום לו לקרות, לפני שיהיה מאוחר מדי.

The post לאסיפת עם בישראל first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post לאסיפת עם בישראל appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

הניסיון מרחיק הלכת ביותר שנעשה עד כה, מתקיים בימים אלו במחוז בריסל (דובר הצרפתית) המונה כ-1.2 מיליון תושבים.

במסגרת ניסיון זה מצטרפים 45 אזרחים מגיל 16 ומעלה, הנבחרים באופן אקראי על פי מדגם מייצג, ל-15 חברי פרלמנט שמכהנים בוועדות הפרלמנט כדי לדון בנושאים שיועלו על הפרק.

גם בבחירת הנושא לדיון השנתי, יש מקום למעורבות אזרחים. כל נושא שזוכה לתמיכה של יותר מ-1000 חתימות של אזרחים מועלה לדיון במנגנון של הפרלמנט. עם זאת, הבחירה באלו נושאים הוועדה הדיונית (דליברטיבית) תעסוק, היא מנדט של הפרלמנט.

נציגי האזרחים שייבחרו יצטרפו לדיון של הוועדה הקבועה בפרלמנט (לפי הנושא שייבחר), ויגישו המלצותיהם לפרלמנט. עם זאת, זכות ההצבעה האם לאמץ את ההמלצות, נתונה לחברי הפרלמנט בלבד.

ההסדר מקורו ביוזמה של המפלגה הירוקה עוד בשנת 2016, שניסתה למצוא מודל שיש בו לערב את האזרחים יותר בדיון בפרלמנט. עם זאת, רק ב-2019, צברה המפלגה מספיק כח פוליטי להעביר את היוזמה ובדצמבר 2019 ההסדר החוקי אושר. בפועל הנעת המיזם התעכבה בשל הקורונה, ומתחילה בפועל בימים אלו.

למודל בבריסל קדמה יוזמה במדריד (ששרדה רק שני מפגשים בטרם בוטלה על ידי הקואליציה החדשה), וכן הסדר דומה בפרלמנט לדוברי הגרמנית בבלגיה (קהילה המונה כ-80,000 איש).   

עוד מוקדם להבין את ההשלכות של המודל המוצע, אבל הוא מעורר את סקרנותי, וסברתי, שאולי, גם את של חלקכם.

The post מעורבות של אזרחים בפרלמנט first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post מעורבות של אזרחים בפרלמנט appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.