תהליך זה, אינו התהליך הדיוני הראשון שהחברה מקיימת. מתברר כי כבר בדצמבר 2022, קיימה החברה תהליך דיוני מקיף בנושא בריונות והטרדה ברשת.

מכון מחקר באוניברסיטת סטנפורד, המכונה "המעבדה לדמוקרטיה דליברטיבית" (Deliberative Democracy Lab) מקדם סקרים דליברטיבים שנים רבות, והוקם על ידי פרופ' ג'יימס פישקין אשר עד לאחרונה עמד בראשו. המכון פירסם לאחרונה דו"ח מחקר המפרט את תהליך העבודה, המתודה המפורטת, ותוצאות התהליך. כמו כן התייחס המכון לחידושים לשיטתו בקידום תהליך זה, על פני עשרות רבות בהם המכון היה מעורב בשנים האחרונות.

מה כלל התהליך הדיוני?

התהליך הדיוני במטא כלל השתתפות של נציגים מ-32 מדינות, והתקיים ב-19 שפות. סך הכל השתתפות בתהליך הדיוני כ-6500 משתתפים, ועוד כ-6300 איש מקבוצת הביקורת. מישראל, בה היה אמור להיות מדגם של 100 איש בכל קבוצה, השתתפו בפועל 120 איש, ו-50 אנשים בקבוצת הביקורת.

קבוצת הביקורת נועדה לאמוד האם התהליך הדיוני אפשר למשתתפים להגיע להסכמות בצורה טובה יותר מאשר אנשים שנתבקשו להשיב על שאלון זהה ללא קיום דיון מקדים ביניהם.

חידושים מנקודת מבט של המכון

מבחינת המכון, מדובר לראשונה בסקר דליברטיבי בינ"ל שעשה שימוש בפלטפורמה דיגיטלית שפיתח המכון.

האופן בו מעוצבת הפלטפורמה הדיגיטלית, מאפשרת לוותר על שימוש במנחים. מעבר לחיסכון המשמעותי במשאבים (ההליך הדיוני לו היה נעשה פרונטלי היה דורש גיוס של 500 מנחים), תפיסת המכון היא שהשימוש ב"הנחייה" וירטואלית, אפשרה להם לעצב את המערכת באופן המאפשר להתמודד בצורה טובה יותר עם הטיות שנוצרו אגב ההנחייה על ידי בני אדם (השונות בין המנחים, מנחה דומיננטי יותר, מוטה שלא במכוון וכד').

בסקר שנערך אצל המשתתפים ביחס להליך עצמו, בשונה משאלת הסקר ביחס למדיניות המצופה ממטא, ניכר כי הם מצביעים על כך שהתהליך הדיוני, הכולל לימוד הנושא, אפשר להם להבין את הסוגיה באופן טוב יותר (עלייה ממוצעת של 8%, ובנושאים מסוימים עד 13%), שהם הרגישו יותר בטוחים בעמדתם (עלייה של 10%), וחשוב מכך שהרגישו כי דעתם חשוב שתשמע (7%).

תוצאות ההליך, ביחס לקבוצת הביקורת היא שהיכולת לשנות את דעתך לפני ואחרי התהליך הדיוני, עלתה ב-500%.

שתי הערות

ראשית רואים את השונות הגדולה בנכונות של אנשים ממדינות מערביות להשתתף ביחס למדינות אחרות. המכון מתייחס כמובן לנקודה זו, ומדבר על תיקון סטטיסטי שנעשה. אולם, אם לתהליך הדיוני כשלעצמו יש חשיבות, השאלה האם תיקון סטטיסטי מאוחר יותר עונה על מטרות התהליך עצמו.

מעניין להשוות את האפשרות לשנות עמדות ולהגיע לפשרות במפגשים וירטואלים אל מול מפגשים פרונטליים. חזרתי לעיין שוב בדוח המקיף של המכון עצמו ביחס למייזם המקיף שקידם בשלהי 2019 America in One Room, ונדמה לי, בזהירות הראויה ועם כל ההסתייגות ביחס לרמת התיקוף, שאכן ניתן להצביע על הבדלים גדולים יותר במפגש הבינאישי.

מיותר לציין כי ההכרעה אם ללכת לאירוע וירטואלי או פרונטלי נגזרת מהיבטים שונים, ויש להניח שלא ניתן היה לבצע הליך מקיף שכזה באופן פרונטלי, ועדיין זו נקודה שראוי לתת עליה את הדעת בעת תכנון הליך דיוני והליך של שיתוף ציבור בכלל.

אגב, אם מישהו מכם היה שותף לתהליך הדיוני הזה, אשמח לשוחח איתו.

The post דיוניות ב-AI first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post דיוניות ב-AI appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

אלו לא רק שינויים טכניים. יש בהם גם לשנות את המהות והאופן בו אנו מתנהלים בעולם, את היחסים בין הפרטים והקבוצות. נדמה כי כולנו מכירים את הסיטואציה בה מגיעים לרופא עם אבחנה רפואית שנמצאה בסיוע "ד"ר גוגל", שעתה רק צריך לאשר אותה אצל בעל הדיפלומה באופן המאתגר את מיקומה ותפקידה של פרופסיה מקצועית. גם הרשתות החברתיות נותנים במה לקולות אחרים וחדשים בשיח הציבורי באופן שיש בו לחזק את הדמוקרטיה, ולצד זאת מייצרים תהודה גדולה יותר ו"תיגמול" בנתוני החשיפה לעמדות קיצוניות.

אבל יש אי של יציבות בכל אלה – השיטה הדמוקרטית.

ככלל, השיטה הדמוקרטית לא השתנתה בעקבות הטכנולוגיה. כלומר, לא שינוי מהותי.  הטכנולוגיה כמעט ולא נרתמה לשכלול השיטה אלא רק להיות כלי תהודה לפעילות שלטונית, באופן שפעילות זו נעשתה גם בעבר.

זה האתגר שממשל פתוח מנסה לענות עליו.

מהו ממשל פתוח?

תפיסת הממשל הפתוח שואפת לשנות באופן מהותי את האופן שבו ממשלות ואזרחים מתקשרים. ממשל פתוח שואף לקדם עקרונות של שקיפות, שיתוף ציבור ואחריותיות (accountability)^[1] – בהסתמך על היכולות הטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות.

נושא קידום המינהל הציבורי בראי הממשל הפתוח זוכה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, בין היתר כשכלול השיטה הדמוקרטית הליברלית אגב משבר הדמוקרטיות. שותפות בינלאומית ייעודית Open Government Partnership (OGP), שהוקמה בשנת 2011, שמה לעצמה למטרה לקדם עקרונות אלו. ישראל חברה בארגון החל משנת 2012 והכנסים הבינלאומיים שלו זוכים להשתתפות בדרג ראשי מדינות ושרים. הארגון שם לו למטרה להגדיל את מספר המדינות בהן הממשלות תהיינה שקופות, אחראיות ומגיבות יותר לאזרחיהן, במטרה לשפר את האיכות של המדיניות והשירותים הציבוריים שאותן מדינות מקדמות.

גם באו"ם נושא שיתוף הציבור והשקיפות מוגדר כאחד מהנושאים אליהן המדינות צריכות לשאוף, ועל בסיסן הן נמדדות במסגרת ה-Sustainable Development Goals (SDG) שהארגון מקדם (ראו מטרה 16 ס"ק 6, 7 ו-10). על אף שהעקרונות אינם מחייבים, יש ציפייה כי המדינות יקדמו עקרונות אלו, אשר הם נמדדים עליהם. גם האיחוד האירופי מקדם תפיסות של ממשל פתוח ואף יצא במהלך שאפתני של שיתוף ציבור רחב ברמה הכלל אירופאית, וכן הבנק העולמי.

ומה קורה בישראל?

על אף החלטת הממשלה 4515 משנת 2012, בה ממשלת ישראל קיבלה על עצמה את עקרונות הממשל הפתוח, מימוש ההחלטה אינו מספק. אכן, מאז הועשר המידע שמונגש לציבור, ונוספו הליכים בהם יש שיתוף ציבור – שניהם ברמת התמדה ואיכות משתנה. אולם, ממשלות ישראל לא השכילו לבחון את הצורך בשינויים מהותיים ועמוקים יותר באופן בו מתנהל ממשל בעידן דיגיטלי. את תפיסת הממשל הפתוח כמכלול ולא רק כפרויקטים פרטניים המתנהלים ממילא.

עם בניית הממשלה החדשה והצורך לתת מענה לנציגים רבים המבקשים לשאת תפקיד ממלכתי, תוהה אם יהיה איש כשר מיכאל איתן בזמנו שביקש שיינתן לו התפקיד להיות אחראי על הקשר שבין הממשלה לציבור. אם יש גורם שירצה להוביל שינוי אמיתי בניצול של הטכנולוגיה ובצורך האקוטי להגדיל את אמון הציבור בנבחריו – יש מהלכים מדהימים ומרשימים בעולם בנושא זה. צריך רק שלמישהו תהיה התבונה, החזון והאכפתיות לנסות ולקדם את הנושא גם בישראל.

^{Photo by Markus Spiske on Unsplash}

[1] במדינות שונות ישנם דגשים נוספים, אולם אלו הם העקרונות המשותפים המוכרים גם על ידי השותפות הבינ"ל לממשל פתוח – OGP – Open Government Partnership

The post ממשל פתוח עכשיו first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post ממשל פתוח עכשיו appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

אבל, נקודה שאני רואה שחוזרת על עצמה היא חוסר ההבנה בדבר חשיבות המשוב והפקת הלקחים, והדרך לעשות אותה.

בהליכי שיתוף ציבור, כמו בכל מהלך עומק, יש חשיבות להבין האם ההחלטה לצאת למהלך, כמו גם בחינת התהליך עצמו, היו מוצלחים, וחשוב מכך מה ניתן ללמוד ולהשתפר בהמשך. בשונה מהליכים אחרים, יש בבחינה כזו גם רכיב של שיתוף. וככזה הוא מחזק את תחושת המשתתפים שיש כאן הטמעה של חשיבות השיתוף והיא אינה רק מהשפה לחוץ.

לשם כך, נדרש לחזור אל כל הגורמים הרלוונטיים לתהליך, ולקבל מהם משוב על שיתוף הציבור.

להלן מספר נקודות שאני ממליצה לתת עליהם את הדעת, הכתובים בתמצית.

המעוניינים להרחיב, מוזמנים ליצור קשר.

עומק המשוב

הליכי שיתוף ציבור הם רבים ומגוונים. עומק התהליך, כמו גם משך הזמן שלו, היקף המשתתפים וכמות המשאבים המוקצית בו – קיימים במנעד רחב, מגוון ומשתנה.

כלל אצבע: עומק המשוב כעומק השיתוף.

ככל שהליך השיתוף עמוק ומקיף יותר, נדרש שהבחינה והפקת הלקחים תהיה מעמיקה ומקיפה יותר. לדוגמא, בהליך קצר ונקודתי ניתן להסתפק בטופס מקוון עם מספר שאלות בעוד בהליך מקיף יש גם לבצע ראיונות עומק עם מדגם מהמשתתפים.

כבר בעת תכנון הליך השיתוף, נדרש להקצות את החשיבה והמשאבים לדרך הלמידה והפקת הלקחים. בכל פרויקט שיתופי יש להקצות אחוז מסוים מהמשאבים לתהליך הפקת הלקחים. מכאן כי ככל שהתקציב הכולל גדול יותר, כך גם תגדל ההקצאה למשוב ולהפקת לקחים.  

נקודת הזמן

במרבית המקרים, להליכי שיתוף ציבור יש גם מטרות ארוכות טווח הקשורות לחיזוק הקשר והאמון בין הציבור לרשות.

מכאן כי יש לדגום את המשתתפים לכל הפחות פעמיים – אחת בסמוך לסיום ההליך (אני ממליצה בתוך 24 שעות) והשנייה בחלוף תקופת זמן משמעותית (מומלץ לא פחות מחצי שנה).

כמובן שהכלל ביחס לעומק ההליך רלוונטי גם לשאלה בדבר נקודות הזמן ומספר המשובים.

בהליך נקודתי וקטן כגון היוועצות אד הוק ביחס למדיניות שגובשה, ניתן להסתפק בשאלון אחד וקצר. בהליכי שיתוף רחבים כגון אסיפות עם, שעדיין אינם מתקיימים בישראל, רצוי לדגום אפילו שלוש פעמים, וזאת מתוך התפיסה כי תהליכי עומק כאמור יש בהם כדי להשפיע על המעורבות החברתית של המשתתפים גם לאורך זמן.

מי נסקר

שאלה משמעותית היא מי הקבוצה ממנה אתה צריך לקבל משוב על מנת לקבל תמונה מלאה על התהליך.

העברת משוב למשתתפים בפועל, היא המובן מאליו. אולם, אני סבורה שכדי לקבל משוב מקיף ומלא יש להעביר את המשוב גם לגורמים נוספים –

1. הלא משתתפים – קבוצת המשתתפים בהליכי שיתוף ציבור תמיד תהיה מוגבלת. כדאי לזכור כי ניתן ללמוד ולאבחן את הצלחת תהליך השיתוף גם מול גורמים רלוונטיים להליך הקונקרטי אשר בפועל לא השתתפו בהליך. הדבר נכון הן לגורמים ברשות והן מהציבור. משוב זה הוא חשוב ביותר משני טעמים מרכזיים: הראשון, היכולת לגלות חסמים בהרחבת קהל המשתתפים, והשני, להעביר את המסר למי שלא הצליח ליטול חלק שאף הוא גורם רלוונטי ושעמדתו ושותפתו לאורך זמן חשובים.
2. מנהלים – חשוב להבין כיצד רואים המנהלים בארגון את תהליך שיתוף הציבור. הכוונה היא למנהלים שלא היו שותפים להליך עצמו אך צפויים לקבל החלטות הקשורות לנושא השיתוף או לאשר אותם. הבנה זו נדרשת כדי להבין האם יש חסמים בארגון הספציפי שעלולים למנוע בהמשך את הטמעת ההמלצות, או את האפשרות להמשיך בהליכי שיתוף בעתיד ובאיזה אופן. נזכיר כי תהליכי שיתוף ציבור שהתוצרים בהם אינם מקודמים, עלולים להגביר את אי האמון ואת המוטיבציה להשתתף בעתיד בתהליכים מסוג זה.
3. הגורם המארגן – בהליכים רבים, בוודאי המורכבים שביניהם, הגורם המארגן אינו הגורם המקצועי – מהרשות או הציבור – המשתתף בהליך, אלא מי שבונה ומארגן את היום, בשיתוף עם הגורם המקצועי. לגורם זה יש ראייה רחבה יותר על תהליכי שיתוף ציבור ונקודת המבט שלהם חשובה.

מטרות השיתוף

להליכי שיתוף ציבור יש מטרות מגוונות ושונות. מטרת השיתוף יכולה להיות קבלת רעיונות חדשים, רתימת שותפים, הרחבת בסיס המידע והידע ועוד.

חשוב כי המשוב יתוכנן וינוסח ככזה הנותן מענה גם לשאלה האם המטרה ביציאה להליך שיתוף הושגה והאם התהליך נבנה ככזה התומך בחיזוק המטרה, וזאת מעבר להשגת היעד הקונקרטי בו סביבו ההליך נסוב.

ואדגים, נניח רשות יצאה להליך שיתוף במטרה לרתום שותפים למדיניות שהיא מבקשת לקדם. לשם כך היא יצרה הליך חשיבה ראשוני על המדיניות המתגבשת. מעבר לבחינת התוצר מההערות שהתקבלו (האם היה בהם חדש לדוגמא), יש חשיבות לבחון לאורך זמן, האם המשתתפים הפכו מחויבים יותר למדיניות וזאת ביחס למי שלא היה שותף לתהליך.

לסיכום

כחלק מתכנון הליך שיתוף ציבור, יש לתת את הדעת לדרך בחינתו בדיעבד. בחינה זו חשובה הן לצורך הבניית המשך התהליך בצורה טובה יותר, והן לצורך הפקת לקחים לטובת הליכי שיתוף ציבור נוספים.

חשוב לאפיין את התהליך ככזה, שמסתכל בצורה רחבה יותר ולא לבנות משוב – הן בתוכן והן במתודה – שנותן למארגנים ולמובילים את המובן מאליו.

פוסט קצר זה, נועד לתת הצצה בלבד לנקודות כשל שראיתי שחוזרות על עצמם בנושא זה.

מקווה שהדברים יהיו לעזר.

^{Photo by Jon Tyson on Unsplash}

The post משוב בשיתוף ציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post משוב בשיתוף ציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

בפוסט הראשון נתתי רקע קצר על המחלקה, בפוסט השני התייחסתי לרכיבים הנוגעים ל(אי) הניהול הפנימי במחלקה, ובפוסט השלישי התמקדתי בהתנהלות אל מול גורמי ממשל אחרים – בדגש על מערך הייעוץ המשפטי במשרדים אחרים.

שמחתי לגלות שהפוסטים הקודמים, ובמיוחד זה האחרון, יצרו תהודה ושיח מסוים גם בתוך המסדרונות הרלוונטיים. מקווה כי יהיה מי שיוכל למנף את הדברים ולפעול על מנת שהשינויים המוצעים, ולו חלקם, יהפכו למציאות. לו יהי.

בפוסט זה, הרביעי והאחרון, אבקש להתמקד בממשק האחרון, מול הציבור. מטבע הדברים, וסוג הפורמט, הדברים כתובים בקיצור.

מקווה שיהיה לעזר ושיהיה קשב, לתיקונים הנדרשים.

ציבור כגורם רלוונטי

תפיסת הממשל הפתוח, כמו גם משבר האמון החריף הקיים בישראל כמו גם במדינות דמוקרטיות מערביות נוספות, מפנה את הקשב לצורך לעשות שינויים משמעותיים בקשר בין הציבור לבין הממשל. יש מי שסבור, כי יחידות מטה פנימיות אינן זקוקות לחדד יכולות אלו, היות והממשק שלהן הוא מול גורמים פנימיים בלבד.

הנחה זו מוטעית לטעמי פעמיים.

בראשונה, כיום ההבנה שתשתית דמוקרטית דורשת מהרשות הציבורית לפתח מתודות של שקיפות ושל שיתוף ציבור. מתודות אלו מייצרות פיקוח ובקרה ראויים, ומשפרת בפועל את עבודת המנהל (המעוניינים להרחיב בנושא זה מוזמנים לקרוא מאמר שכתבתי במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה).

בשנייה, נוסף על ההשפעה הרבה שיש למחלקת ייעוץ וחקיקה על הציבור הרחב, יש למחלקה גם "ציבור" עם ממשק ישיר ובהם עו"ד המושפעים מההנחיות וחוות הדעת היוצאות מהמחלקה, עמותות ופעילים חברתיים המבקשים ולקדם מדיניות, חוקרים באקדמיה ועוד.

מכאן כי טוב אם תהיה הבנה בדבר החשיבות ביצירת כלים אל מול הציבור כתהליכי עבודה ממוסדים וסדורים.

מדידה

אזכיר כאן בקצרה את החשיבות במדידת עבודת מחלקת ייעוץ וחקיקה, אליה התייחסתי בקצרה גם בפוסט השני.

מדידה היא כלי חשוב, גם אם מורכב ולא בלעדי, להבנות תהליכי עבודה, ולהבין האם המחלקה עמדה בהם. מדידה יכולה להתבצע על בסיס ניתוח נתונים – כגון: תוך כמה זמן ניתן מענה, כמה שינויים נעשו בתזכיר חוק ביחס לכמות הערות מהציבור וכד'; וכן על בסיס חוויתי (סובייקטיבי): האם השירות שניתן מאת המחלקה מספק, האם מהלכי שיתוף הציבור הם כנים וכד'.

השמועות מספרות כי כלי מדידה מסוימים שולבו במחלקת ייעוץ וחקיקה, אולם פרסום להם, אין. הגדילו לעשות כאשר לפני מספר חודשים יצא סקר בנושא אתר התזכירים וניתנה אפשרות לממלא השאלון להשאיר כתובת דוא"ל לצורך קבלת תוצאות המחקר (נק' בעייתית אגב אנונימיות, אך לא זו הנקודה), אולם מאז לא פורסם דבר אף לא הסבר בדבר עיכוב הפרסום.

למען הסר ספק אני סבורה כי לעתים יש מדידה כי חשוב שתעשה ככלי ניהולי פנימי ללא פרסומו לציבור. אולם ככל שהמידע הכולל על פעילות המחלקה נמוך יותר, כך הצורך לחשוף מדידה מועטה, ככל שקיימת – גובר.

פרסום הנחיות ועמדות של מחלקת ייעוץ וחקיקה

למחלקת ייעוץ וחקיקה כח רב. היא מנחה את כל משרדי הממשלה ויחידות הסמך והנחיותיה מחייבות. לפיכך יש חשיבות עצומה כי הנחיות אלו תהיינה מפורסמות לציבור.

למען הגילוי הנאות אציין כי לאחרונה קידמתי הגשת עמדת ידיד של לשכת עוה"ד בעתירה על חובת פרסום הנחיות מנהליות של מחלקת ייעוץ וחקיקה. בפסיקה קיבלה המחלקה קרדיט על קידום פרסומן של הנחיות מנהליות, פעולה שבוצעה על ידה רק לאחר הגשת עתירה בנושא על ידי גיא זומר, אולם אין לי כוונה להתייחס לגוף ההליך עצמו.

למחלקה צריך להיות אינטרס לפרסם את הנחיותיה ועמדותיה באופן סדור ונגיש – במיוחד לאור העמדה כי הנחיותיה מחייבות ואינן נתונות לשיקול דעת, כפי שנטען על ידי משרד המשפטים בבית המשפט.

ככל שיש רצון כי ההנחיות או הפרשנות המשפטית תאכף, טוב יהיה אם עמדות אלו יפורסמו. האינטרס הראשון במעלה צריך להיות של המחלקה. פרסום כאמור ינגיש את העמדות לכלל הרשויות הציבוריות, כמו גם לציבור המתדיין מולם באופן שיאפשר בקרה על קיום הפרשנות.

בעקבות העתירה של גיא זומר, החלו להתפרסם הנחיות מאת המחלקה.

טוב ייעשה אם הפרסום יהיה סדור יותר, ובסיס החיפוש יהיה לפי הוראות חוק, ולא לפי קטלוג אקראי שייקבע על ידי המחלקה. כלומר, נדרש שכאשר אדם המבקש להבין את הפרשנות המקובלת במסדרונות השלטון ביחס לדבר חקיקה מסוים, תהיה פרוסה בפניו התמונה במלואה.

ניתן ללמוד ממדינות אחרות שעושות כן.

שיתוף ציבור אמתי

במחקר שערכתי אודות תהליכי שיתוף ציבור, אשר כלל שאלון ושיח עם מספר גורמים, עלה כי יש חוסר אמון ביחס לקיומם של הליכי שיתוף ציבור בתהליכי חקיקה.

לכאורה מדובר בהליך סדור ובעל מסורות חזקות של שיתוף ציבור, וזאת לאור הנורמה המקובלת (חוק יסוד בנושא חקיקה, טרם נחקק) כי תזכירי החוק יתפרסמו להערות הציבור ל-21 יום, למעט במקרים חריגים ובאישור היועצת המשפטית לממשלה. נוסף על כך בשנים האחרונות נשתכללו דרכי הפרסום, וכיום החקיקה – חוקים ותקנות, מתפרסמים כטיוטה להערות הציבור באתר התזכירים הנוח והידידותי למי שמבקש לקרוא ולהעיר. שינוי זה הוא שינוי מהותי וחיובי.

עם זאת, מהנתונים שאספתי, ויותר מכך מהשיח הבינאישי, צוין כי התחושה היא שגם במקום בו הועברו הערות מהותיות, הסיכוי לשנות את המדיניות והתפיסה שהוצגה בתזכירי החוק, קטנה. כפי שציין בפניי אחד המרואיינים שייצג עמותה משפטית פעילה, מבחינתו העברת הערות על תזכיר החוק, היתרון שבהם הוא הערכות טובה יותר לדיונים לכשיהיו בכנסת. אין לו ציפייה, לצערו, כי ייעשה שינוי בתזכיר מכיוון שהנוסח מהווה תפיסת מדיניות שגובשה במקרים רבים ללא שיתוף גורמי מקצוע מבחוץ.

ליתר דיוק, זה לא שלא משתפים גורמים מבחוץ בכלל. לא פעם יש לרפרנט זה או אחר את איש המחקר או המגזר השלישי שנוח לו להיוועץ עמם. אך כאן גם הקושי. ככל שאין תהליך מובנה, סדור ושקוף, ממילא המעגלים יהיו קבועים, ולא פעם נוחים, לאותו רפרנט. כמו כן, המעורבות של גורמים חיצוניים למערכת, לא שקוף וגלוי ועלול לייצר בעיות של ניגוד אינטרסים גם אם הדברים לא נעשים מכוונה רעה.

את השאלה עד כמה יש השפעה להערות של הציבור על נוסח תזכירי החוק ניתן כיום לבצע באופן אמפירי בזכות אתר התזכירים. למיטב ידיעתי מחקר כאמור טרם נעשה, וככל שנעשה – טרם פורסם.

נקודה נוספת בשיתוף ציבור, הוא חשיבות שמירת הקשר וההדדיות. במקום בו פתחה המחלקה את דלתותיה והציעה שיתוף ציבור, יש חשיבות לעדכון ויידוע, גם במקום בו התהליכים נעצרים או מעוכבים. בהתייחס להערות על תזכירי חוק, גם אם יש קושי להשיב לגופו לכל אחד ואחד, מן הראוי היה לייצר מענה כללי לכלל הפונים בו מצויינים השינויים שנערכו בעקבות כלל ההערות. פרסום כאמור יהא מראה – פנימית וחיצונית – על ההשפעות והתוצרים של תהליך השיתוף הזה.

לסיום

ההבנה כי חייב להיות ממשק בין המחלקה לציבור, הולך ומחלחל. ראו לדוגמא את הדוחות השנתיים שהחלו להתפרסם בשנים האחרונות כמו גם מספר הליכי ציבור שנתקיימו (אם כי השפעתם על החלטות המחלקה לא ידועות).

עם זאת נדמה כי אין הבנה בדבר החשיבות של הטמעת תהליכים אלו בשגרת עבודה, ויותר מכח בשיח שיש בו גם היזון חוזר אל מול הציבור. וראו לדוגמא את התוכן של הדוחות השנתיים, ועד כמה הם (לא) נותנים מענה לסוגיות שמטרידות את הציבור, אלא בעיקר מהווים מעין דוח להתפאר בו הגורם (אולי) לגאוות יחידה, אך לא פורס תמונה מלאה על כלל הפעילות של המחלקה – אלא רק על אירועים נבחרים, אשר בדרך כלל הסתיימו בהצלחה.

חלק מהקשיים אותם חווה מחלקת ייעוץ וחקיקה, הוא בקושי להנכיח את פעילותה החשובה והמבורכת בציבור. הנכחה זו, לא יכולה להתבצע רק בכתבות חשיפה אחת לזמן מה או בדוח שנתי להתפאר. נדרשת הטמעה והבנייה של תפיסת שקיפות ושיתוף שגם אם יטילו נטל מסוים על המחלקה, שכרם יהיה בצדם.

_{Photo by Adrian Dascal on Unsplash}

The post אתגרי ייעו"ח – מול הציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post אתגרי ייעו"ח – מול הציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

לשם בחינת ההשפעה של התהליכים על התוצאות המקוות, בדקו החוקרים 15 תהליכים מסוג Citizens' Initiative Review (CIR). CIR הוא מודל שהתפתח במדינת אורגון בארה"ב. המודל: כינוס של קבוצת אזרחים בלתי תלויה (בין 20-24 איש), במטרה לבחון סוגיה העומדת למשאל עם, ולהביע עמדה לגביה.

החוקרים ניסו לבחון כיצד חוויית המשתמש ביחס לשלוש מהתוצאות המקוות של תהליך דיוני (סיפוק, רכישת ידע ושינוי דעה), מושפעת מרכיבים של התהליך הדיוני, ובהם – משך זמן התהליך, האיכות האנליטית של חומרי הרקע שהוצגו למשתתפים, ניהול הדיונים באופן דמוקרטי והגיוון בהרכב הקבוצה המשתתפת בתהליך.

המחקר נעשה על ידי שאלונים שהועברו למשתתפי 15 תהליכים מסוג CIR, שנערכו בין השנים 2010 – 2018.

יש לתת את הדעת כי במאמר יש מספר הסתייגויות מחקריות בין היתר בשל גודל הקבוצה הנבחנת (318), וסטיות תקן סטטיסטיות שאינן מאפשרות קביעה מובהקת במקרים רבים. עם זאת נדמה שנוסף על הניסיון החשוב לאמוד הצלחה של תהליכים דיוניים, יש בו תובנות פרקטיות למי שמנהל תהליכים מסוג זה.

מסקנות מרכזיות מהמחקר

החוקרים גילו קשר מובהק בין התחושה של המשתתפים כי התקיים דיון דמוקרטי וכי היתה הקפדה על למידה אנליטית, לשביעות הרצון של המשתתפים ולתפיסתם כי היה בידם מספיק ידע כדי לקבל החלטה טובה. עם זאת, החוקרים לא הצליחו לבסס קשר בין אחד מהרכיבים שנבחנו, לסיכוי לשינוי דעה של המשתתפים.

החוקרים בחנו האם ישנה השפעה למשך זמן ההתכנסות (ארבעה או חמישה ימים), וראו כי התארכות התהליך הוביל לתחושה חזקה יותר של למידה ולשינוי דעה גדול יותר. תהליך דיוני הוא תהליך שיתוף ציבור יקר מבחינת משאבים. כמו כן, הארכת משך הזמן בו מתקיים תהליך מסוג זה, יכול להוות חסם בפני חלק מהמשתתפים הפוטנציאליים. בעניין זה מציעים החוקרים להעמיק ולבחון מה משך הזמן האידיאלי בו התועלות ביצירת הליך איכותי ומשמעותי יותר, מצדיקות את הארכת משך זמן התהליך, ובכך מייקרות אותו.

תוצאה מעניינת נוספת של החוקרים היא, שתהליך דיוני קפדני יותר יכול לעזור לפצות על גיוון אידיאולוגי נמוך בין המשתתפים, בכל הנוגע ליצירת שינויים בדעות של המשתתפים. כלומר, בניית תהליך דיוני מוקפד ובסטנדרטים גבוהים, יש לו יכולת להגביר את הסיכוי לשינוי עמדתו של משתתף, גם במקום בו העמדות הבסיסיות של קבוצת המשתתפים, אינה "מאתגרת" את דעותיו של אותו משתתף.

לסיכום

על אף ההסתייגויות המתודיות לגבי מחקר זה, נדמה כי יש בו לחזק את ההבנה ביחס לחשיבות הבניית תהליך דיוני באופן מקצועי ומדויק.

בישראל כמעט ואין תהליכים דיוניים. אנו יכולים ללמוד ממחקר זה על חשיבות התכנון של תהליכי שיתוף ציבור. לא די להסתפק בכותרת של "שיתוף ציבור". יש לבחון שהתהליך אכן מייצר מתודה שיתופית אמתית. מקום בו יש פער בין הכותרת "המשתפת" לאופן בו מובנה התהליך (כפי שקיים לא פעם בישראל), הסיכוי לשביעות רצון של המשתתפים בתהליך, יורד.

^{התמונה צולמה על ידי Marwan Ahmed  מאתר:  Unsplash}

The post מחקר דיוני first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post מחקר דיוני appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

דמוקרטיה דיונית – בקצרה

דמוקרטיה דיונית היא רעיון המנסה למצוא תהליכים המאפשרים שילוב של אזרחים, באופן מובנה ומושכל, בתהליך קבלת ההחלטות.

תהליך דיוני מתבסס על כינוס מספר אזרחים על בסיס מדגם סטטיסטי מייצג של האוכלוסיה, במטרה להעביר את המלצות המשתתפים למקבלי ההחלטות, וזאת לאחר לימוד ודיון מעמיקים של הנושא. התהליכים הדיוניים התפתחו, בין היתר, כדי לתת מענה למשבר האמון שנוצר בקרב הציבור בנבחרי הציבור ובאופן בו מתקבלות ההחלטות על ידם.

_{לקריאה נוספת על נושא זה, ניתן לעיין במאמר שפרסמתי על אסיפת העם בכתב העת השילוח, או להאזין לשיחת הפודקאסט שנערכה עמי.}

למה לתמוך בתהליך דיוני

התומכים בשילוב הליכים דיוניים היא בשיטה הדמוקרטית הקיימת, מונים מספר תועלות ובהם: אימוץ מדיניות טובה יותר בזכות מגוון הדעות שנשמעו טרם קביעת המדיניות; יצירת לגיטימציה לשינוי שמבקשים מקבלי ההחלטות להוביל; והגברת אמון הציבור בעבודת הממשל ובהחלטותיו.

לדעת כותבי הדו"ח הסיבה כי התהליך הדיוני מצליח להשיג מטרותיו, נוגע למספר רכיבים ובהם העובדה כי למשתתפים ישנה עצמאות ביחס למקבלי ההחלטות והם אינם קשורים לבסיסי הכח.

למה הכוונה?

ייתכן כי חלקכם מרגישים שעל אף השינוי האנושי והמפלגתי בהרכב הממשלה, נורמות מסוימות לא השתנו כגון: ממשלה גדולה ומנופחת, מינוי מקורבים ועוד. הטענה היא כי רבים המגיעים לתפקיד של "נבחרי ציבור" הופכים להיות מחויבים לשיטה על בסיסה נבחרו, ופחות לבוחריהם. בחירה אקראית של אזרחים, כך לפי מי שתומך בשיטה, מביאה לשולחן מקבלי ההחלטות אנשים שאינם קשורים למוקדי הכח או מחויבים לשיטה.

המשתתפים בתהליך הדיוני, מייצגים מגוון אנושי רחב יותר המחויבים למטרה אחת חד-פעמית, ולא לרשת של אינטרסים מורכבת, כפי שקיים בפוליטיקה. לשיטת מבצעי המחקר ב-OECD, אנשים לתת יותר אמון "באדם הממוצע מהרחוב" מאשר בפוליטיקאי הממוצע.

מה נדרש כבסיס

הדו"ח מונה שמונה סוגים של תהליכים דיוניים שהובנו במדינות שונות (מצ"ב קישור לטבלה המצויה בדו"ח המרכזת מבנים אלו).

בטרם שילוב תהליך דיוני קבוע, ממליצים כותבי הדו"ח לבחון שמתקיימים התנאים המקדימים הבאים:

1. קיימת מחויבות פוליטית לקדם תהליכים דיוניים ולהיות מחויבים להם (ויודגש: מרביתם ככולם של התהליכים הדיוניים הם בגדר המלצה בפני מקבלי המדיניות).
2. בוצעה הבנייה של מתודת עבודה שיטתית ועצמאית שמצליחה לנטרל, עד כמה שניתן, אספקטים פוליטיים מהתהליך.
3. קיימים אמצעים המעודדים השתתפות אזרחית רחבה, לדוגמא: תשלום על ההשתתפות, יצירת תהודה תקשורתית לתהליך, מציאת תפקידים מיוחדים לבוגרים שהשתתפו בדיונים אזרחיים, ועוד.

המלצת ה-OECD – משרד מרכזי

לדעת מחברי הדו"ח על מנת לקדם הטמעה של תהליכים דיוניים ברשויות ציבוריות, יש להקים גורם מרכזי שיהיה אחראי על קידום תהליכים דיוניים. גורם זה, חייב לפעול באופן עצמאי ולוודא כי יוקם מבנה ארגוני המשלב אנשים מהאקדמיה ומהחברה האזרחית, ושישמור על עצמאות מירבית.

בדו"ח מומלץ כי הגוף האמור יהיה אחראי על –

1. יצירת סטנדרט התואם את העקרונות המובילים בתחום;
2. ייעוץ למקבלי ההחלטות באלו הליכים כדאי ונכון לשלב הליכים דיוניים, ובאלו תהליכים לבחור;
3. להיות מוקד ידע מקצועי בתחום, ולהכשיר את עובדי הרשויות הציבוריות בידע ובמיומנויות הנדרשות לקיים הכשרות;
4. לנטר את הדיונים המתקיימים, ולאמוד אותם ואת השפעתם על מקבלי ההחלטות;
5. לבצע מעקב אחר יישום ההמלצות שהתקבלו;
6. להשקיע בארגוני החברה האזרחית שיש להם היכולת לארגן ולנהל הליכים דיוניים (הערה שלי: יש להתייחס גם לגורמים עסקיים);
7. דיווח שוטף לממשלה, לבית הנבחרים ולציבור, על התהליכים הדיוניים, על המלצותיהם ועל יישומם

ומה בישראל?

בישראל טרם ראינו גורם ציבורי הלוקח על עצמו לבחון ולאמץ חלחול של השיטה הדיונית בישראל. מגוון הדוגמאות המובאות בדו"ח, צריכים להוות השראה לרשויות הרלוונטיות – ובראשן בכנסת ובממשלה.

תהליך דיוני אינה תהליך פשוט ליישום, ודורש משאבי תכנון ויישום. עם זאת, כדי לחזק את היסודות הדמוקרטיים העדכניים בישראל, ולא לקפוא על השמרים שעוצבו לפני כשבעים שנה, הגיעה העת לבחון, בזהירות ובאחריות הראויה, שילוב של תהליכים דיוניים גם בישראל.

_{Image by Eak K. from Pixabay}

The post ביסוס תהליכים דיוניים בממשל דמוקרטי first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post ביסוס תהליכים דיוניים בממשל דמוקרטי appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

להסבר על מודל דיוני (דליברטיבי), מוזמנים להאזין לפודקאסט עמי בנושא, במסגרת שיחת "השילוח".

התהליך הדיוני האירופי, התחיל בהקמת פלטפורמה וירטואלית שהאירופים פתחו להערות הציבור החל ממאי 2021. התכנים באתר מתורגמים ל-24 שפות, כנדרש משיח רב לאומי. הפלטפורמה מאפשרת לציבור באירופה להציע נושאים ורעיונות לדיון, מתוכם זוקקו הנושאים לדיון באסיפות התושבים.

במהלך חודשים ספטמבר – ינואר 2021, מתוכננות ארבע אסיפות עם, לכל אחת מן האסיפות יוזמנו 200 תושבים. כל אסיפה תתכנס שלוש פעמים, ועד מאי 2022 יגישו האסיפות השונות את המלצותיהן, אשר יידונו באופן משותף על ידי 20 נציגים מכל אסיפה, בשיתוף עם נציגים מוסדות האיחוד.

בחירת המשתתפים נעשית באופן סטטיסטי אקראי על פי חמישה חתכים דמוגרפיים: מיקום גיאוגרפי, מגדר, גיל, רקע סוציו-אקונומי ורמת השכלה פורמלית. עם זאת מכיוון שהמהלך דן בעתידה של אירופה ומבקש לרתום את הצעירים, במושב הסיום תנתן העדפה לחתך הגיל הצעיר (16-25) והם יהוו כשליש מ-80 המשתתפים שיידונו על ההמלצות עם נציגי האיחוד.

מדובר בפרויקט שאפתני הן ברמה התקציבית והן ברמה הקונספטואלית. הנטייה היא לחשוב כי אזרחים נוטים להשתתף יותר בסוגיות הנוגעות ישירות לניהול חייהם. לכן נראה כי לא במקרה תהליכי שיתוף ציבור עמוקים, הדורשים השקעת זמן ומאמץ מהאזרחים, נוכחים יותר בזירה של הרשויות המקומיות על פני אלו של הרשויות המרכזיות.

הדבר גם עולה מנתוני ההשתתפות בזירה הוירטואלית שיצרו האירופאים. עד כה כ-27,000 אירופאים נטלו חלק בדיון הוירטואלי, והעלו מעל ל-7,400. לטעמי מדובר בכמות משתתפים נמוכה יחסית על מנת לבסס אמון בהליכים אלו. מספר התושבים באיחוד האירופי עומד על כ-515 מיליון. לשם השוואה, לו היינו גוזרים את היחס להשתתפות בישראל, היה מדובר בכ-460 איש שהיו בוחרים ליטול חלק בשיח אינטרנטי מקדים. לא הרבה יש להודות.

אך כמובן שעוד מוקדם לשפוט, ויש לעקוב על נתונים נוספים עם התקדמות המיזם: מידת ההשתתפות בפועל באסיפות התושבים, החלוקה הדמוגרפית של המשתתפים במיזם והאם היא תואמת את המדגם הסטטיסטי שביקשו לבסס.

ישנן גם שאלות חשובות שיש להציב כדי להבין את המודל המוצע ואת המימוש של הרעיון הדיוני. לדוגמא, האם במדינות שיש בהן כבר מסורת של דמוקרטיה דליברטיבית (כגון בלגיה, גרמניה וצרפת) תהיה השתתפות גבוהה יותר ממדינות אחרות (כגון פולין והונגריה); או האם יש מתאם בחתך האמור בין ההשתתפות הוירטואלית להשתתפות באסיפות דה-פקטו.

האיחוד האירופי מנסה להציג מודל דמוקרטי שאפתני ומרתק בעיניי, לתהליך קבלת החלטות. מוצע לעקוב אחר המשך התקדמות המיזם ותוצאותיו, ולנסות ללמוד ממנו גם על תהליכים דיוניים בישראל.

^{התמונה של Christian Lue מאתר Unsplash}

The post העתיד של אירופה first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post העתיד של אירופה appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

המחקר מתבסס על הליכי שיתוף ציבור במועצות בית ספר (School Board Meetings)בארה"ב. החוקר ביקש לבחון האם שימוש במודל השתתפותי או דלברטיבי (דיוני) מגביר את הרצון להשתתפות של הציבור, בדגש על אוכלוסיות הממעטות להשתתף בפורומים מסוג זה.

מלכתחילה בחר החוקר (ג'ונתן קולינס – Jonathan E. Collins) זירה מקומית בנושא שיש להניח קרוב יותר לציבור (חינוך), כך לדבריו, ויש בו אינטרס מוגבר להשתתף.

כדי לבחון את השאלה המחקרית בחר החוקר מקטעים מצולמים משלוש סוגים של הליכים –

1. הליך "רגיל" – בו היה שיח חד צדדי (הסגל מעדכן את המשתתפים);
2. הליך במודל השתתפותי – בו הדגש הוא על השיח בין הציבור לעובדי הציבור, אולם אין ציפייה כי תנתן אפשרות לציבור לגבש המלצות לפעולה;
3. הליך במודל דיוני – בו הדגש הוא על למידה ודיון של המשתתפים לצורך גיבוש המלצות למובילי המדיניות.

מתודת המחקר, בקצרה, היתה להציג לכל קבוצה סרטון קצר המתעד חלקים מהליך אחד מבין השלושה. קדמו להצגת הסרטון שאלות שנגעו למידת ההשתתפות של הנשאל בפורומים מסוג זה בעבר, תפיסת האמון שלו כלפי עובדי חינוך ועוד. לאחר הסרטון נתבקשו הנשאלים לכתוב טקסט המתאר את שראו, כמו גם את מידת הנכונות שלהם להשתתף בפורומים דומים בעתיד.

לאחר ניכוי הטיות (כגון נשאלים שזמן המענה לקח להם זמן קצר מדי או שהתשובות הפתוחות התייחסו לנושאים אחרים לגמרי), נותר החוקר עם מענה של 2244 איש.

להלן עיקר התובנות שעלו מהמחקר, כפי שמתואר במאמר –

• היה שינוי באופן תיאור ההליכים. המילה המובילה אצל מי שצפה בהליך ההשתתפותי או הדיוני – היה "מורים". בהליך הרגיל התיאור המוביל היה "פגישה" (meeting), וזאת ללא התייחסות לתוכן הפגישה. כמו כן במילה "משעמם" נעשה שימוש רק לתיאור הפגישה הראשונה. (לוח 3).

• החוקר בחן את רמת האמון של הנשאל בעובדי הרשויות טרם הצפייה בסרט ולאחריו. בקרב הקבוצה שהעידה על עצמה כבעלת אמון נמוך טרם הצפייה, נרשם השינוי הגדול ביותר בקרב מי שצפה בהליך הדיוני. 27% אחוז ממי שצפו בסרטון זה בקרב קבוצה זו, העידו לאחר הצפייה על אמון גבוה בעובדים. ההליך ההשתתפותי השפיע על 18% באופן דומה, ובהליך הרגיל רק על 12%.
• המתאם החזק ביותר ביחס לנכונות להשתתף בעתיד במיזמים של שיתוף ציבור היה השתתפות קודמת ומתן אמון בפקידות. ביחס למי שלא השתתף בעבר במיזמים מסוג זה, היתה נכונות נמוכה יותר להשתתף בעתיד. אולם, גם בקרב קבוצה זו ההשפעה של ההליך הדיוני (42%) היתה גדולה יותר מאשר בהליך ההשתתפותי (37%) או בהליך הרגיל (31%). לשיטת החוקר המסקנה היא כי גם צפייה פסיבית בהליכי שיתוף ציבור עשויה לעורר רצון למעורבות עתידית – אם כי במידה פחותה יותר מהשתתפות אקטיבית.

• ביחס לבעלי הכנסה נמוכה, ניכר כי הם לא הביעו עניין להשתתף בהליך עתידי, וזאת ללא קשר לסוג הדיון שהוצג להם. במובן זה עוד נותר לבחון ולחדד מה הם הדרכים להגביר את ההשתתפות של קבוצה זו בהליכי שיתוף ציבור.

אחד האתגרים בהליכי שיתוף ציבור הוא יצירת שיתוף עם נציגים ממגוון אוכלוסיות. מחקרים, ורשמים מהשטח, מעידים על כך שמרבית המשתתפים בהליכי שיתוף ציבור מגיעים ממעמד כלכלי מבוסס, ומחוברים להתארגנויות אזרחיות.

גם אם המחקר הזה לא הצליח לפענח את עידוד ההשתתפות בקרב קבוצות אלו, ניכר כי יש כאן הבלטה של סוג ההליך (דיוני) שיש בו כדי להשיג מטרות הנמנות על יתרונותיו של הליך שיתוף ציבור – ובהם חיזוק ההשתתפות האזרחית והגברת האמון ברשויות השלטון.

_{COLLINS, J. (2021). Does the Meeting Style Matter? The Effects of Exposure to Participatory and Deliberative School Board Meetings. American Political Science Review, 115(3), 790-804.}

_{תודה לאבישי בן ששון-גורדיס על ההפנייה למאמר
התצלום על ידי Hannah Busing  מאת Unsplash}

The post איך מגבירים שיתוף ציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post איך מגבירים שיתוף ציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

לפני מספר חודשים (אוק'-נוב' 2020), ביקשתי לבחון שאלות אלו, אך לא מצאתי מחקר ישראלי שעסק בכך. לפיכך, חיברתי שאלון והעברתי אותו ליחידים וקבוצות רלוונטיות. בנוסף, ערכתי מספר ראיונות עומק, שנועדו לחדד שאלות ותפיסות שלא ניתן היה לשקף בשאלון.

לא עשיתי שימוש בכלי תיקוף מדעיים ועל כן אני מתייחסת לתוצאות כשיקוף של מגמות ותפיסות בלבד. מכיוון נדמה לי שיש בהם עניין, אני משתפת אתכם כאן בעיקרי הדברים שעלו.

על השאלון השיבו 73 איש – 46.6% עובדי מדינה, 41.1% עובדי מגזר שלישי, 6.8% פעילים חברתיים, ו-5.5% עובדי רשויות מקומיות.

מהתשובות עלו מספר דברים –

• רוב המשיבים סברו כי הליכי שיתוף הציבור השתפרו בעשור האחרון, אך לא היו שבעי רצון מהיקף הליכי שיתוף הציבור במדינה (66.2% לכל אחד מההיגדים).
• חוסר שביעות הרצון מהיקף הליכי שיתוף הציבור גבוה יותר בחברה האזרחית (73.5%) מאשר במגזר הציבורי (59.4%).
• רוב המשיבים סבורים כי עמדות המגזר השלישי משפיעות על הליכים במדינה (53.5%);
• אולם כשנדרש להביע הסכמה ביחס להיגד אם הממשלה פתוחה להליכי שיתוף ציבור, ניכר השוני בין המגזרים. בחברה האזרחית 50% מהמשיבים לא הסכימו עם ההיגד, ובשירות הציבורי רק 25% סברו כי הממשלה אינה פתוחה להליכים אלו.

מההערות שעלו מהשאלון, כמו גם מהשיחות האישיות, עלו מספר נקודות חשובות נוספות –

מאנשי החברה האזרחית עלתה תחושה כי הליכי שיתוף ציבור רבים נעשים מהשפה לחוץ, תוך דגש על התהליך ולא על התועלת שבו. בעניין זה צוין, כמובן, הפער בתוך המדינה בין המשרדים והיחידות השונות. צוין לטובה שילוב בעלי תפקיד האמונים על שיתוף ציבור ויודעים לדבר את "השפה" של הנושא, כמו גם החשיבות שבגורם מרכזי אחד שדוחף את הנושא ומבצע הליכי פיקוח ובקרה על התחום. מהשיחות האישיות עלתה השאלה האם יש נכונות של הממשלה להכיל בהליכי שיתוף גם עמותות העוסקות בסנגור קהילתי ועד כמה הממשלה פתוחה באמת לקבל ביקורת נוקבת.

שני הצדדים ציינו את חשיבותם של הקשרים האישיים והחשיבות בהבנת "השפה" של המגזר האחר. כמו כן, עלתה השאלה משני המגזרים בדבר התיוג של הליכים רבים של "יידוע" כהליכי שיתוף, כמו גם השאלה האם אין מקום להרחיב את הליכי שיתוף הציבור לשלבים מוקדמים יותר (כמו הגדרת הבעיה), וכן להבטיח כי בהליכי שיתוף המעגל מסתיים בעדכון המשתתפים בדבר ההחלטה בעניין שבנדון.

במגזר הציבורי, אם כי ברמה פחותה יותר גם במגזר השלישי, התייחסו לקושי להגיע לשחקנים פחות מוכרים לממשלה – בין אם אנשים יחידים שקולם לא נשמע, ובין אם עמותות והתארגנויות המצויות "מחוץ לראדר" של מקבלי ההחלטות. ההבנה היא שלעתים הארגונים הנשמעים הם "בעלי אינטרס" כשלעצמם, ואינם בהכרח מייצגים את כלל האינטרסים.

למקדמי הליכי שיתוף ציבור – יש כאן נקודות שכדאי לתת עליהם את הדעת. חלק מהן קלות למימוש (כגון הצורך לזכור לעדכן את השותפים עם סיום ההליך), וחלק אחר מורכב להטמעה (כגון הקושי להגיע לשחקנים לא מוכרים).

אם תרצו להמשיך ולהשתכלל חשוב בסיום כל הליך של שיתוף ציבור לבצע הפקת לקחים של כלל המשתתפים. הפקת הלקחים המיטבית צריכה להתבסס על שתי נקודות זמן – סמוך לסיום התהליך ובחלוף תקופת זמן. אם תצליחו לקבל תובנות מזוויות שונות על אשר התרחש מבלי להרגיש צורך להתגונן, תהא זו נקודת פתיחה טובה יותר להליך הבא שיבוצע.

התמונה צולמה על ידי MetsikGarden מאתר Pixabay

The post תפיסת שיתוף הציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post תפיסת שיתוף הציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.