הכוונה איננה להעביר את ההודעות בקבוצת היישוב הרגילה – הערוץ הרגיל לתקשורת בין התושבים. בקבוצה זו, מתקבצים הודעות רבות ומגוונות, מאובדן הכלב, שעות פתיחת המכולת, בעלי מלאכה מומלצים, ובעת האחרונה גם הודעות רבות על מיזמי התנדבות, כמו גם חששות ושאלות שצפים בעת הזו.
לעת הזו, נדרש ערוץ קבוע, שקט, בו מועברות הודעות סדורות בשגרת החירום החדשה (ובשאיפה שלא נזדקק לה – בעתות חירום שחרגו מהשגרה).

ואת התובנה הפשוטה הזו, נראה שלא ממש הפנימו סביב שולחן הממשלה.
הצורך בדובר אזרחי, נוסף על זה הצבאי, שמעביר באופן סדור את המידע הרלוונטי לציבור, אחת לזמן מה, ולא נשען על ערוצי העברת המידע הרגילים בהם פועלת הממשלה.

זה יכול להיות בפנייה ישירה לציבור (כמו דובר צה"ל), וזה יכול להיות בערוצים אחרים, כמו ערוץ טלגרם ייעודי או בכל דרך יצירתית אחרת. בעדיפות, העברת הודעות לפי איזורים גיאוגרפיים / נושאיים.
ואדגיש, חלוקה לפי משרדים היא לא חלוקה נושאית. האזרח הממוצע לא באמת מבין את ההבדל בין השירותים שניתנים בין המשרדים, בטח לא לאחר שהמציאו משרדים חדשים, ריסקו משרדים ותיקים והעבירו הלוך ושוב יחידות ונושאי טיפול.

הצורך בהנגשת המידע בצורה מרוכזת משיגה כמה מטרות –

הראשונה שבהם, כמובן, היא העברת המידע עצמו.
חשיבות ההבנה שאני כאזרחית אוכל לקבל מידע סדור על מגוון שאלות ונושאים שרלוונטיים לחיי היום יום – שינויים בקצבאות ביטוח לאומי, הסדרי מערכת החינוך, שינוי התנאים לקבלת דמי אבטלה ועוד. פיספסתי את ההודעה היומית? לא נרשמתי לערוץ הרלוונטי? ייבנה גם מיני סייט ייעודי שירכז את המידע הרלוונטי.

השניה היא לשדר לציבור שיש מי שעובד בשבילו.
שנוסף על היבטי הבטחון, יש מי שדואג לו במישור האזרחי, חושב עליו ומוצא פתרונות לסוגיות המרכזיות כמכלול שלם. חשוב שיראו גם את פניהם של מי שלוקח אחריות לפעול למעננו, לסנכרן ולתווך בין הזרועות הרבות (מדי) של השירות הציבורי.

השלישי הוא שיקום האמון והבטחון במערכות המדינה.
לא סוד הוא כי לאחר ה-7 באוקטובר, אנו מצויים במשבר עמוק מול המוסדות האזרחיים (והבטחוניים – אבל זו סאגה אחרת שלא אתייחס אליה).

הנגשת מידע סדור, אמין ומובנה, ייצר לאורך זמן שיקום של ההבנה שיש לנו על מי לסמוך (למעט, כמובן, אם לא יהיה במידע מענה ופתרון לבעיות האקוטיות). שילוב של מאמץ לתת מענה אזרחי (ככל שקיים כמובן), לצד שיקוף של העשייה, התוצאות והפתרונות שהושגו, כמו גם פריסת התכנון והעשייה שבתהליך, תוכל לסייע בשיקום איטי במוסדות המדינה.

ידע הוא כוח.

וכדי להעניק לנו, האזרחים, עוד כוח ומזור בתקופה קשה ומבלבלת זו, הגיע הזמן שהממשלה תדבר בקול אחד, לנו האזרחים.

שתציג את העשייה, את האכפתיות – כמו גם את הפערים, שהיא מקדמת לעת הזו.

אם הנגשת המידע תהיה מקצועית, כנה, חפה מסיסמאות פוליטיות – יש בה כדי לסייע להבנת פעילות הממשלה, כמו גם לשיקום האמון בה.

אם לא, נמשיך להתפרק לקנטונים קטנים יותר ויותר, השמים יהבם ומבטחם בצוותי הצח"י המקומיים ובמגזר השלישי.

^{Photo by Oleg Laptev on Unsplash}

The post דרוש: דובר אזרחי first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post דרוש: דובר אזרחי appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

אלו לא רק שינויים טכניים. יש בהם גם לשנות את המהות והאופן בו אנו מתנהלים בעולם, את היחסים בין הפרטים והקבוצות. נדמה כי כולנו מכירים את הסיטואציה בה מגיעים לרופא עם אבחנה רפואית שנמצאה בסיוע "ד"ר גוגל", שעתה רק צריך לאשר אותה אצל בעל הדיפלומה באופן המאתגר את מיקומה ותפקידה של פרופסיה מקצועית. גם הרשתות החברתיות נותנים במה לקולות אחרים וחדשים בשיח הציבורי באופן שיש בו לחזק את הדמוקרטיה, ולצד זאת מייצרים תהודה גדולה יותר ו"תיגמול" בנתוני החשיפה לעמדות קיצוניות.

אבל יש אי של יציבות בכל אלה – השיטה הדמוקרטית.

ככלל, השיטה הדמוקרטית לא השתנתה בעקבות הטכנולוגיה. כלומר, לא שינוי מהותי.  הטכנולוגיה כמעט ולא נרתמה לשכלול השיטה אלא רק להיות כלי תהודה לפעילות שלטונית, באופן שפעילות זו נעשתה גם בעבר.

זה האתגר שממשל פתוח מנסה לענות עליו.

מהו ממשל פתוח?

תפיסת הממשל הפתוח שואפת לשנות באופן מהותי את האופן שבו ממשלות ואזרחים מתקשרים. ממשל פתוח שואף לקדם עקרונות של שקיפות, שיתוף ציבור ואחריותיות (accountability)^[1] – בהסתמך על היכולות הטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות.

נושא קידום המינהל הציבורי בראי הממשל הפתוח זוכה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, בין היתר כשכלול השיטה הדמוקרטית הליברלית אגב משבר הדמוקרטיות. שותפות בינלאומית ייעודית Open Government Partnership (OGP), שהוקמה בשנת 2011, שמה לעצמה למטרה לקדם עקרונות אלו. ישראל חברה בארגון החל משנת 2012 והכנסים הבינלאומיים שלו זוכים להשתתפות בדרג ראשי מדינות ושרים. הארגון שם לו למטרה להגדיל את מספר המדינות בהן הממשלות תהיינה שקופות, אחראיות ומגיבות יותר לאזרחיהן, במטרה לשפר את האיכות של המדיניות והשירותים הציבוריים שאותן מדינות מקדמות.

גם באו"ם נושא שיתוף הציבור והשקיפות מוגדר כאחד מהנושאים אליהן המדינות צריכות לשאוף, ועל בסיסן הן נמדדות במסגרת ה-Sustainable Development Goals (SDG) שהארגון מקדם (ראו מטרה 16 ס"ק 6, 7 ו-10). על אף שהעקרונות אינם מחייבים, יש ציפייה כי המדינות יקדמו עקרונות אלו, אשר הם נמדדים עליהם. גם האיחוד האירופי מקדם תפיסות של ממשל פתוח ואף יצא במהלך שאפתני של שיתוף ציבור רחב ברמה הכלל אירופאית, וכן הבנק העולמי.

ומה קורה בישראל?

על אף החלטת הממשלה 4515 משנת 2012, בה ממשלת ישראל קיבלה על עצמה את עקרונות הממשל הפתוח, מימוש ההחלטה אינו מספק. אכן, מאז הועשר המידע שמונגש לציבור, ונוספו הליכים בהם יש שיתוף ציבור – שניהם ברמת התמדה ואיכות משתנה. אולם, ממשלות ישראל לא השכילו לבחון את הצורך בשינויים מהותיים ועמוקים יותר באופן בו מתנהל ממשל בעידן דיגיטלי. את תפיסת הממשל הפתוח כמכלול ולא רק כפרויקטים פרטניים המתנהלים ממילא.

עם בניית הממשלה החדשה והצורך לתת מענה לנציגים רבים המבקשים לשאת תפקיד ממלכתי, תוהה אם יהיה איש כשר מיכאל איתן בזמנו שביקש שיינתן לו התפקיד להיות אחראי על הקשר שבין הממשלה לציבור. אם יש גורם שירצה להוביל שינוי אמיתי בניצול של הטכנולוגיה ובצורך האקוטי להגדיל את אמון הציבור בנבחריו – יש מהלכים מדהימים ומרשימים בעולם בנושא זה. צריך רק שלמישהו תהיה התבונה, החזון והאכפתיות לנסות ולקדם את הנושא גם בישראל.

^{Photo by Markus Spiske on Unsplash}

[1] במדינות שונות ישנם דגשים נוספים, אולם אלו הם העקרונות המשותפים המוכרים גם על ידי השותפות הבינ"ל לממשל פתוח – OGP – Open Government Partnership

The post ממשל פתוח עכשיו first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post ממשל פתוח עכשיו appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

מה זה אומר?

לא ממש ברור. הסכם השותפות טרם פורסם.

המדינות השותפות, נוסף על ישראל, הן הפיליפינים, טאיוואן, סרי-לנקה, אינדונזיה והאיים המלדיביים. מכיוון שאלו לא מדינות שאני ממהרת לחפש עליהן מידע בביצוע משפט משווה בתחום חופש המידע, החלטתי לבדוק מה סוד הקסם בהן שבזכותן נחתמה השותפות.

את ההסדר בסרי לנקה, הצגתי בפוסט הקודם בנושא. הפעם יצאתי לקרוא על האיים המלדיביים. עיקרי הדברים למי שנותר סקרן או מבולבל כמוני.

אז הבה נכיר את השותפה הנוספת של ישראל.

קצת על האיים המלדיביים

מדינת האיים המלדיביים (או רפובליקת המלדיביים), פזורה על פני למעלה מ-1000 איים. ברפובליקה כ-580,000 תושבים והיא אחת המדינות הצפופות בעולם. באיים המלדיביים רק מוסלמים זכאים לאזרחות, ועל פי אתר משרד החוץ, אין למדינת ישראל קשרים דיפלומטיים עם הרפובליקה.

במשך שנים עיקר הכלכלה התבסס על דייג, אולם כיום הענף המרכזי ברפובליקה היא תיירות – עובדה שהובילה למשבר כלכלי בעקבות הקורונה.

במדד השחיתות העולמית שמפרסם ארגון שקיפות בינ"ל, רפובליקת המלדיביים נמצאת במקום ה-85 מתוך 180 מדינות, עם 40 נקודות מתוך 100. 90% מהציבור ברפובליקה סבור שיש שחיתות במדינה, ו-2% דיווחו ששילמו שוחד ב-12 החודשים האחרונים להכנת הדו"ח.

לשם השוואה, ישראל נמצאת במקום ה-39, עם 59 נקודות מתוך 100. אין נתונים מהדו"ח האחרון על תפיסת השחיתות בישראל.

הזכות למידע

באים המלדיביים הזכות למידע מעוגנת כזכות חוקתית מאז שנת 2008 (סעיף 29 לחוקה), ומשנת 2014 מעוגנת בחוק.

באתר RTI-rating של מכון מחקר קנדי הבוחן את לשון החוקים בעולם בנושא חופש המידע והתאמתם לסטנדרטים בינלאומיים, הרפובליקה נמצאת במקום גבוה – היא מדורגת כמדינה ה-22 מתוך 136 מדינות, עם 112 נקודות (מתוך 150).

לשם השוואה, ישראל נמצאת במקום ה-76 עם 80 נקודות.

באיים המלדיביים יש להשיב לבקשה בתוך 21 ימים קלנדריים ובמקום בו הבקשה נוגעת לחירותו של אדם – תוך 48 שעות (שזה הסדר מעניין מאוד). ניתן להאריך את זמן המענה ב-14 יום נוספים.

בהסדר החוקי ישנו מנגנון של ועדת ערר פנימית בתוך הרשות הציבורית, וזאת נוסף על אפשרות פנייה לנציבות חופש המידע.

במדינה ישנה רק אגרת הפקה ומשלוח, האמורה להיות שוות ערך לעלות בפועל שנדרשה מהרשות.

נציבות חופש המידע

באיים המלדיביים קיימת נציבות חופש מידע המונה כיום 20 עובדים. באופן יחסי לגודל האוכלוסיה, זה שווה ערך לו היו ליחידה הממשלתית לחופש המידע 327 עובדים (!!).

הנציבות מפרסמת את גובה משכורות עובדיה, באופן שמי.

נציב חופש המידע נבחר על ידי הנשיא מתוך רשימה של שלושה אנשים המוגשת על ידו לפרלמנט. הנציב חייב להית מעל גיל 35, ואסור שיהיה לו רקע פוליטי (חבר מפלגה או שנשא בעבר משרה פוליטית). הכהונה היא למשך 5 שנים, וניתן להאריך אותה פעם אחת. ניתן להעביר נציב מתפקידו אם פעל שלא כדין, וזאת על ידי ועד בפרלמנט. המכהן כיום הוא הנציב השלישי.

לנציבות חופש מידע סמכויות להורות על פרסום מידע, מקום שבו הרשות סירבה והוגש ערעור על החלטת.

בנוסף לנציבות סמכות חריגה הקובעת שהיא יכולה להטיל קנס אישי על ממונה חופש מידע, בסכום העומד על 5000 רופיה מלדיבית (כ-1200 ₪) (סעיף 61((a (9) לחוק). מעיון בגובה השכר של עובד בנציבות עצמה, זה שווה ערך של קרוב למשכורת חודשית למרבית העובדים.

כל הדוחות של הנציבות מפורסמים ב-PDF בשפה המקומית, כך שאין לי ידיעה ביחס להיקף בקשות חופש המידע במדינה, והיקף התלונות והערעורים בהן הנציבות מטפלת.

מצב חופש המידע בפועל

לא מצאתי מידע עשיר על מצב הזכות למידע בפועל בשפה הנגישה לי, למעט שני עניינים –

הראשון, נוגע לדו"ח של שקיפות בינ"ל מ-2018. הדו"ח מציין כי מלכתחילה לא ניתנה אפשרות להגשת בקשות באופן אנונימי או על ידי מי שאינו אזרח האיים המלדיביים, וזאת למרות שהחוק אינו דורש אזרחות כתנאי להגשת בקשה. הדבר תוקן באופן חלקי בעקבות פנייה של שקיפות בינ"ל. בנוסף הדו"ח מעיר על העמימות של החריגים לחוק (נקודה המוזכרת גם בדו"ח של ה-RTI-rating), דבר המאפשר פרשנות רחבה של תכולת החריג.

כותבי הדו"ח מעידים כי הגישו לא מעט בקשות שנדחו תוך שימוש בעילות דחיה שאין רלוונטיות, ופנייה לועדות הערר הפנימיות ברשויות, כמו גם ערעור לנציבות – לא הועילו.

הנושא השני, נוגע להצעת חוק ממשלתית המבקשת לאפשר הסרת חיסיון עיתונאי על ידי בתי המשפט. ההצעה זכתה לביקורת מצד ארגוני זכויות, ולפי אתר הנציבות, אף היא נדרשה לדון עם עיתונאים, אם כי לא ברור אם על נושא זה או על נושאים אחרים.

לסיכום

לו ישראל מבקשת ללמוד מהאיים המלדיביים, הייתי בעיקר שואלת את עצמי ביחס להוראות הייחודיות והמעניינות שיש בחקיקה שלה –

• האם נעשה שימוש בהטלת קנסות אישיים על ממוני חופש מידע והאם זה מייצר מחויבות גדולה יותר לחוק.
• עד כמה נעשה שימוש בלוחות הזמנים הקצרים במצבי חירום, וכיצד ניתן לאכוף אותם.
• בהנתן היקף כח האדם הרחב, מעניין להבין את חלקת העבודה והאם הישגי הנציבות גדולים יותר בזכות המשאבים הנדיבים (יחסית) הניתנים לה.

זה לפחות כשיח ראשוני.

בפוסט הבא – טאיוואן.

^{Photo by Rayyu Maldives on Unsplash}

The post חופש המידע במלדיביים first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post חופש המידע במלדיביים appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

בפוסט הראשון נתתי רקע קצר על המחלקה, בפוסט השני התייחסתי לרכיבים הנוגעים ל(אי) הניהול הפנימי במחלקה, ובפוסט השלישי התמקדתי בהתנהלות אל מול גורמי ממשל אחרים – בדגש על מערך הייעוץ המשפטי במשרדים אחרים.

שמחתי לגלות שהפוסטים הקודמים, ובמיוחד זה האחרון, יצרו תהודה ושיח מסוים גם בתוך המסדרונות הרלוונטיים. מקווה כי יהיה מי שיוכל למנף את הדברים ולפעול על מנת שהשינויים המוצעים, ולו חלקם, יהפכו למציאות. לו יהי.

בפוסט זה, הרביעי והאחרון, אבקש להתמקד בממשק האחרון, מול הציבור. מטבע הדברים, וסוג הפורמט, הדברים כתובים בקיצור.

מקווה שיהיה לעזר ושיהיה קשב, לתיקונים הנדרשים.

ציבור כגורם רלוונטי

תפיסת הממשל הפתוח, כמו גם משבר האמון החריף הקיים בישראל כמו גם במדינות דמוקרטיות מערביות נוספות, מפנה את הקשב לצורך לעשות שינויים משמעותיים בקשר בין הציבור לבין הממשל. יש מי שסבור, כי יחידות מטה פנימיות אינן זקוקות לחדד יכולות אלו, היות והממשק שלהן הוא מול גורמים פנימיים בלבד.

הנחה זו מוטעית לטעמי פעמיים.

בראשונה, כיום ההבנה שתשתית דמוקרטית דורשת מהרשות הציבורית לפתח מתודות של שקיפות ושל שיתוף ציבור. מתודות אלו מייצרות פיקוח ובקרה ראויים, ומשפרת בפועל את עבודת המנהל (המעוניינים להרחיב בנושא זה מוזמנים לקרוא מאמר שכתבתי במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה).

בשנייה, נוסף על ההשפעה הרבה שיש למחלקת ייעוץ וחקיקה על הציבור הרחב, יש למחלקה גם "ציבור" עם ממשק ישיר ובהם עו"ד המושפעים מההנחיות וחוות הדעת היוצאות מהמחלקה, עמותות ופעילים חברתיים המבקשים ולקדם מדיניות, חוקרים באקדמיה ועוד.

מכאן כי טוב אם תהיה הבנה בדבר החשיבות ביצירת כלים אל מול הציבור כתהליכי עבודה ממוסדים וסדורים.

מדידה

אזכיר כאן בקצרה את החשיבות במדידת עבודת מחלקת ייעוץ וחקיקה, אליה התייחסתי בקצרה גם בפוסט השני.

מדידה היא כלי חשוב, גם אם מורכב ולא בלעדי, להבנות תהליכי עבודה, ולהבין האם המחלקה עמדה בהם. מדידה יכולה להתבצע על בסיס ניתוח נתונים – כגון: תוך כמה זמן ניתן מענה, כמה שינויים נעשו בתזכיר חוק ביחס לכמות הערות מהציבור וכד'; וכן על בסיס חוויתי (סובייקטיבי): האם השירות שניתן מאת המחלקה מספק, האם מהלכי שיתוף הציבור הם כנים וכד'.

השמועות מספרות כי כלי מדידה מסוימים שולבו במחלקת ייעוץ וחקיקה, אולם פרסום להם, אין. הגדילו לעשות כאשר לפני מספר חודשים יצא סקר בנושא אתר התזכירים וניתנה אפשרות לממלא השאלון להשאיר כתובת דוא"ל לצורך קבלת תוצאות המחקר (נק' בעייתית אגב אנונימיות, אך לא זו הנקודה), אולם מאז לא פורסם דבר אף לא הסבר בדבר עיכוב הפרסום.

למען הסר ספק אני סבורה כי לעתים יש מדידה כי חשוב שתעשה ככלי ניהולי פנימי ללא פרסומו לציבור. אולם ככל שהמידע הכולל על פעילות המחלקה נמוך יותר, כך הצורך לחשוף מדידה מועטה, ככל שקיימת – גובר.

פרסום הנחיות ועמדות של מחלקת ייעוץ וחקיקה

למחלקת ייעוץ וחקיקה כח רב. היא מנחה את כל משרדי הממשלה ויחידות הסמך והנחיותיה מחייבות. לפיכך יש חשיבות עצומה כי הנחיות אלו תהיינה מפורסמות לציבור.

למען הגילוי הנאות אציין כי לאחרונה קידמתי הגשת עמדת ידיד של לשכת עוה"ד בעתירה על חובת פרסום הנחיות מנהליות של מחלקת ייעוץ וחקיקה. בפסיקה קיבלה המחלקה קרדיט על קידום פרסומן של הנחיות מנהליות, פעולה שבוצעה על ידה רק לאחר הגשת עתירה בנושא על ידי גיא זומר, אולם אין לי כוונה להתייחס לגוף ההליך עצמו.

למחלקה צריך להיות אינטרס לפרסם את הנחיותיה ועמדותיה באופן סדור ונגיש – במיוחד לאור העמדה כי הנחיותיה מחייבות ואינן נתונות לשיקול דעת, כפי שנטען על ידי משרד המשפטים בבית המשפט.

ככל שיש רצון כי ההנחיות או הפרשנות המשפטית תאכף, טוב יהיה אם עמדות אלו יפורסמו. האינטרס הראשון במעלה צריך להיות של המחלקה. פרסום כאמור ינגיש את העמדות לכלל הרשויות הציבוריות, כמו גם לציבור המתדיין מולם באופן שיאפשר בקרה על קיום הפרשנות.

בעקבות העתירה של גיא זומר, החלו להתפרסם הנחיות מאת המחלקה.

טוב ייעשה אם הפרסום יהיה סדור יותר, ובסיס החיפוש יהיה לפי הוראות חוק, ולא לפי קטלוג אקראי שייקבע על ידי המחלקה. כלומר, נדרש שכאשר אדם המבקש להבין את הפרשנות המקובלת במסדרונות השלטון ביחס לדבר חקיקה מסוים, תהיה פרוסה בפניו התמונה במלואה.

ניתן ללמוד ממדינות אחרות שעושות כן.

שיתוף ציבור אמתי

במחקר שערכתי אודות תהליכי שיתוף ציבור, אשר כלל שאלון ושיח עם מספר גורמים, עלה כי יש חוסר אמון ביחס לקיומם של הליכי שיתוף ציבור בתהליכי חקיקה.

לכאורה מדובר בהליך סדור ובעל מסורות חזקות של שיתוף ציבור, וזאת לאור הנורמה המקובלת (חוק יסוד בנושא חקיקה, טרם נחקק) כי תזכירי החוק יתפרסמו להערות הציבור ל-21 יום, למעט במקרים חריגים ובאישור היועצת המשפטית לממשלה. נוסף על כך בשנים האחרונות נשתכללו דרכי הפרסום, וכיום החקיקה – חוקים ותקנות, מתפרסמים כטיוטה להערות הציבור באתר התזכירים הנוח והידידותי למי שמבקש לקרוא ולהעיר. שינוי זה הוא שינוי מהותי וחיובי.

עם זאת, מהנתונים שאספתי, ויותר מכך מהשיח הבינאישי, צוין כי התחושה היא שגם במקום בו הועברו הערות מהותיות, הסיכוי לשנות את המדיניות והתפיסה שהוצגה בתזכירי החוק, קטנה. כפי שציין בפניי אחד המרואיינים שייצג עמותה משפטית פעילה, מבחינתו העברת הערות על תזכיר החוק, היתרון שבהם הוא הערכות טובה יותר לדיונים לכשיהיו בכנסת. אין לו ציפייה, לצערו, כי ייעשה שינוי בתזכיר מכיוון שהנוסח מהווה תפיסת מדיניות שגובשה במקרים רבים ללא שיתוף גורמי מקצוע מבחוץ.

ליתר דיוק, זה לא שלא משתפים גורמים מבחוץ בכלל. לא פעם יש לרפרנט זה או אחר את איש המחקר או המגזר השלישי שנוח לו להיוועץ עמם. אך כאן גם הקושי. ככל שאין תהליך מובנה, סדור ושקוף, ממילא המעגלים יהיו קבועים, ולא פעם נוחים, לאותו רפרנט. כמו כן, המעורבות של גורמים חיצוניים למערכת, לא שקוף וגלוי ועלול לייצר בעיות של ניגוד אינטרסים גם אם הדברים לא נעשים מכוונה רעה.

את השאלה עד כמה יש השפעה להערות של הציבור על נוסח תזכירי החוק ניתן כיום לבצע באופן אמפירי בזכות אתר התזכירים. למיטב ידיעתי מחקר כאמור טרם נעשה, וככל שנעשה – טרם פורסם.

נקודה נוספת בשיתוף ציבור, הוא חשיבות שמירת הקשר וההדדיות. במקום בו פתחה המחלקה את דלתותיה והציעה שיתוף ציבור, יש חשיבות לעדכון ויידוע, גם במקום בו התהליכים נעצרים או מעוכבים. בהתייחס להערות על תזכירי חוק, גם אם יש קושי להשיב לגופו לכל אחד ואחד, מן הראוי היה לייצר מענה כללי לכלל הפונים בו מצויינים השינויים שנערכו בעקבות כלל ההערות. פרסום כאמור יהא מראה – פנימית וחיצונית – על ההשפעות והתוצרים של תהליך השיתוף הזה.

לסיום

ההבנה כי חייב להיות ממשק בין המחלקה לציבור, הולך ומחלחל. ראו לדוגמא את הדוחות השנתיים שהחלו להתפרסם בשנים האחרונות כמו גם מספר הליכי ציבור שנתקיימו (אם כי השפעתם על החלטות המחלקה לא ידועות).

עם זאת נדמה כי אין הבנה בדבר החשיבות של הטמעת תהליכים אלו בשגרת עבודה, ויותר מכח בשיח שיש בו גם היזון חוזר אל מול הציבור. וראו לדוגמא את התוכן של הדוחות השנתיים, ועד כמה הם (לא) נותנים מענה לסוגיות שמטרידות את הציבור, אלא בעיקר מהווים מעין דוח להתפאר בו הגורם (אולי) לגאוות יחידה, אך לא פורס תמונה מלאה על כלל הפעילות של המחלקה – אלא רק על אירועים נבחרים, אשר בדרך כלל הסתיימו בהצלחה.

חלק מהקשיים אותם חווה מחלקת ייעוץ וחקיקה, הוא בקושי להנכיח את פעילותה החשובה והמבורכת בציבור. הנכחה זו, לא יכולה להתבצע רק בכתבות חשיפה אחת לזמן מה או בדוח שנתי להתפאר. נדרשת הטמעה והבנייה של תפיסת שקיפות ושיתוף שגם אם יטילו נטל מסוים על המחלקה, שכרם יהיה בצדם.

_{Photo by Adrian Dascal on Unsplash}

The post אתגרי ייעו"ח – מול הציבור first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post אתגרי ייעו"ח – מול הציבור appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

רק מספר שבועות עברו ונדמה שהעקוב הפך למישור. אני עדיין בדעה כי התייחסות לטענות עצמן מבלי לבחון את הרקע והסובב של שימוש המשטרה בטכנולוגיות לביצוע האזנות סתר, לוקה בחסר.  על מנת להפיק את המיטב מאירוע זה, שטרם נסתיים, חובה להתייחס למספר ספיחים של פרשה זו, עליהם אני כותבת טיפין טיפין.

בחלק הראשון עסקתי בהתמשכות הליכי חקיקה ממשלתיים, בשני – בתהליכי אימוץ טכנולוגיות חדשות בממשלה, ובשלישי – במסר הסמוי המועבר אגב (אי) אכיפת הוראות חוק האזנת סתר והכשרה בדיעבד של ראיות.

ספיח רביעי ואחרון מבחינתי נוגע למובן מאליו – שקיפות.

*   *   *

לשקיפות שלטונית מספר הצדקות, ביניהם פיקוח על הרשות המנהלית, ושיפור עבודתה. ככל שהרשות הרלוונטית היא בעלת כח וסמכויות רבות ונרחבות יותר, הצורך בשקיפות איכותית עולה.

שקיפות אינה מוחלטת כמובן. שקיפות נסוגה בפני ערכים ובהם בטחון המדינה ובטחון הציבור. כלומר, גם אם ככלל אני זכאית ללמוד ולהכיר את דרכי פעולתה של הרשות, היא רשאית לסרב לי. לדוגמא אם אבקש לברר כנגד מי מתנהלות חקירות סמויות, המידע לא יימסר לי. יש לנו אינטרס שלרשות אוכפת החוק, ובראשה למשטרה, תהיה היכולת לאכוף את החוק במיומנות לטובת כולנו.

ועדיין, גם אם לא נדע כנגד מי מתנהלת בזמן אמת חקירה סמויה, יש חשיבות ללמוד על חקירות סמויות ככלל. מעניין וחשוב להבין, לדוגמא, כמה חקירות כאלו מתנהלות במקביל, מה הזמן הממוצע שהן אורכות, מה אחוז החקירות שמבשילות לחקירה גלויה ולכתבי אישום וכד'.

*   *   *

גם בחוק האזנת סתר, שנחקק בשנת 1979, יש דרישה לשקיפות מסוימת.

סעיף 6(ז) לחוק האזנת סתר, קובע כי שר המשטרה (כך לשון החוק) יעביר אחת לשנה דין וחשבון לוועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת. נדרש כי השר ידווח על מספר הבקשות שהוגשו, ההיתרים שניתנו, מספר האנשים וכמות המכשירים אשר האזנה הותרה בהם.^[1]

סעיף זה לא היה קיים בשנת 1979. בחוק המקורי, סעיף 6(ה) קבע כי המפכ"ל יגיש דיווח לשר המשטרה אחת לחודש על ההיתרים להאזנת סתר, והדוחות יועברו אחת לשלושה חודשים לשר המשפטים. דברי ההסבר אינם מפרטים את הצורך.

כלומר, הדיווח המקורי היה כלפי הדרג הפוליטי בממשלה בלבד, וללא תהודה לציבור.

בשנת 1994 הגישה הממשלה הצעת חוק לתיקון הראשון לחוק. מדובר בתיקון מקיף. בין היתר הציעה הממשלה לשנות את הדיווח כך שהמפכ"ל יידרש להעביר דו"ח חודשי ליועץ המשפטי לממשלה (במקום לשר המשטרה), וכי שר המשטרה יפרסם אחת לשנה ברשומות מידע על היקף ההיתרים שניתנו תוך התייחסות למספר האנשים והקווים לגביהם ניתנו היתרים אלו. בדברי ההסבר נכתב: "מוצע לחייב פרסום שנתי של מספר האזנות הסתר שנעשו למטרת מניעת עבירות וגילוי עבריינים. התפיסה היא כי זהו חלק מחופש המידע הראוי במדינה דמוקרטית ויש לאפשר לאזרחים לקבל את התמונה הכוללת של היקף האזנות הסתר הנעשות במדינה."

הכנסת שינתה את הנוסח המוצע וקבעה את הנוסח הקיים כיום המחייב את מתן הדיווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט, תוך הוספת הנתון של מספר הבקשות שהוגשו בנוסף להיתרים שניתנו. הרציונל לשינוי, כפי שמשתקף מדיוני ועדת חוקה על התיקון המוצע, מקורו בצורך שהדיווח יקבל תהודה ציבורית גדולה יותר. יצוין כי בדיון הראשון בוועדה חה"כ דאז דדי צוקר, יו"ר הוועדה, ביקש לבחון הרחבה של תוכן הדיווח גם על אופי וסוג העבירות לגביהם מתבקשת האזנה, אולם המוצע לא נכנס לנוסח החוק.

מדברי ההסבר, כמו גם מהשיח שהתקיים בוועדת החוקה, עלה הצורך להגביר את השקיפות והבקרה בתחום האזנות הסתר של המשטרה, כמו גם של רשויות הבטחון, אם כי איני מרחיבה כעת בנושא זה.

*   *   *

הדרישה לשקיפות, כמו גם היכולת המשתפרת לאיסוף ועיבוד מידע בזכות הקדמה הטכנולוגית, צריכים להוביל אותנו לשקיפות גדולה יותר גם בנושא זה. טוב תעשה משטרת ישראל אם תקח על עצמה להרחיב את היקף השקיפות בתחום האזנות הסתר בשני היבטים.

הראשון, פרסום יזום שנתי על ידי המשטרה, גם ללא דרישה מהכנסת. לצערנו היינו עדים לתקופה של כשלוש שנים ללא כנסת מתפקדת באופן רציף. בימים אלו היציבות הפוליטית מתערערת שנית. טוב תעשה משטרת ישראל אם תפעל לקדם דיווח רציף ויזום שלה, לכל הפחות אחת לשנה, ביחס להיקף האזנות הסתר. במקום שיש ועדה, תציג דו"ח זה בוועדה טרם פרסומו. בימים שאינם כשגרה, תפעל לפרסום יזום של הדו"ח על ידה.

השני, תוכן הדיווח. הדיווח שנקבע בחקיקה דל ולא מספק ביחס ליכולת לבצע בקרה אמיתית על שימוש בכלי האזנות הסתר. טוב תעשה המשטרה אם תוסיף לדיווח, גם ללא חובה בחקיקה, נתונים נוספים כגון סוג העבירות לגביהן מתבקשים הצווים, אחוז התיקים המבשילים לכדי כתב אישום, משך הזמן בה מתבצעות בפועל האזנות וכד'. זהו אינטרס בראש ובראשונה של המשטרה במטרה לטייב את אופן פעולתה בתחום, ולהגביר את אמון הציבור בפעילותה זו.

*   *   *

בזה סיימתי את ארבעת התובנות המרכזיות שלי מהדיון שהתעורר אגב הטענה לשימוש ברוגלות על ידי משטרת ישראל. מלכתחילה הייתי סבורה כי טוב היה אם וועדה חיצונית תבחן את ההיבטים ההיקפיים של פרשה זו. אולם, באין ועדה כאמור, אקווה כי ועדת מררי תעסוק גם בראייה רוחבית ומערכתית של הסוגייה ולא רק בשאלה: "היה או לא היה".

^{התמונה מאת  okeykat מהאתר  Unsplash}

[1] _{הדיווח האמור נוסף לדיווח החודשי שמוגש ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 6(ו) לחוק), ולדיווחים של ראש הממשלה ושר הבטחון על היתרים שהעניקו לרשות בטחון לבצע האזנה – אחת לשלושה חודשים ליועץ המשפטי לממשלה, ואחת לשנה לוועדה משותפת בכנסת, המקבלת את הדיווח בדלתיים סגורות (סעיפים 4(ד)-(ה) לחוק, בהתאמה).}

The post מספיחי פרשת NSO – חלק IV וסיכום first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post מספיחי פרשת NSO – חלק IV וסיכום appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

הנחה מקדימה היא שאנו מעוניינים כי למשטרה יהיו כלים מתאימים למלחמה בפשיעה, תוך פגיעה מינימלית בזכויות אדם. כחלק מהאיזון העדין הזה, נדרש כי פעילות המשטרה תהיה מעוגנת בחקיקה, וכי תהיה לגביה השקיפות המרבית ברמה המערכתית. כלומר, כמו שאנו יודעים שלמשטרה יש אפשרות לבצע האזנה לשיחות, בכפוף לצו צו על פי חוק האזנת סתר אולם איננו יודעים ברגע נתון אם האזנה כאמור מתבצעת עלינו או באיזה כלים, כך גם צריך להיות עם יתר היכולות של המשטרה.  

בשל כך הייתי מפנה את תשומת הלב לכמה נקודות הדורשות טיפול ומענה, מעבר לדרישה הראשונית לבחון האם נעשה שימוש ברוגלות ובאיזה אופן. בשל היקף רשימה זו, אחלק אותה למספר חלקים.

זהו החלק הראשון שיעסוק בהליכי חקיקה ממשלתיים.

הליכי חקיקה ממשלתיים

בשנתיים האחרונות, בעקבות משבר הקורונה, אנו עדים לתיקוני חקיקה מרובים המתגבשים ומאושרים בתוך זמן קצר. קידום חקיקה במהירות כזו, מוביל לצמצום היכולת לבצע בקרה ושיח ציבורי על חקיקה בעלת השלכות על כולנו. אולם, המהירות בה מתבצעת החקיקה האמורה (והדבר נכון גם לגבי חוק ההסדרים), משקפת את הליקוי בהתמשכות הליכי החקיקה בשגרה.

בשגרה, מרבית הליכי החקיקה הממשלתיים, להוציא חוקי הסדרים והליכים חריגים, לוקחים שנים רבות.

מעיון מדגמי בחקיקה הרלוונטית לכאורה בתחום התקנת רוגלה, ובתיקונים שנעשו בה מאז ספטמבר 2010 – אז הוקם אתר התזכירים הממשלתי – מצאתי כי:

1. בחוק האזנת סתר, מלבד תיקונים עקיפים, התקבל תיקון ממשלתי אחד ביולי 2017. התיקון פורסם כתזכיר חוק (טיוטת הצעת חוק ממשלתית) עוד במרץ 2012, ורק בנובמבר 2015 פורסם ברשומות. כמו כן, תזכיר משנת 2015 על שופט מאשר, לא קודם.
2. בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), המוכר כחוק נתוני תקשורת שנחקק בשנת 2007, תוקנו הוראות שעה לעניין הקורונה, ותיקון עקיף משנת 2019. תזכיר שפורסם במאי 2012 וכלל תיקונים שונים – לא קודם.
3. חוק המחשבים תוקן פעם אחת מאז 2010. התיקון, שמקורו הצעת חוק ממשלתית,  פורסם במאי 2012 ואושר ביולי אותה שנה. אין באתר התזכירים תיעוד לתזכיר זה, ומכאן יש להניח שהוא פורסם לפני ספטמבר 2010.
4. בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] נעשו רק שני תיקונים עקיפים מאז שנת 2010.
5. בחוק הגנת הפרטיות נעשה תיקון עקיף אחד ותיקון בעקבות הצעת חוק פרטית (תיקון מס' 11). לפני מספר שבועות פורסמה הצעת חוק ממשלתית בנוסח דומה מאוד להצעת חוק שהוגשה גם בשנת 2018. תזכירי החוק שפורסמו קודם להצעה פורסמו בפברואר 2010, באוגוסט 2012 וביולי 2020.

הסיבה שנדרשתי לבדיקה מדגמית היא כי אין לנו נתונים שוטפים המפורסמים לציבור על היקף החקיקה הממשלתית והתמשכות הליכי החקיקה הממשלתית.

במאי 2018, פורסם דוח ייעוץ וחקיקה הראשון. דוח זה, שהתבסס גם על נתונים ממאגר החקיקה הלאומי, כלל מידע סטטיסטי על הליכי החקיקה. ביחס לחקיקה ממשלתית נתברר מהנתונים כי בשלוש השנים שקדמו לדו"ח (2014-2017) מספר הצעות החוק הממשלתיות עלה ב-40%. עם זאת, חלה ירידה במספר התזכירים שהבשילו להצעות חוק וכן חלה ירידה במספר הצעות החוק שהבשילו לחקיקה מוגמרת. על פי מסקנות הדו"ח ניכר כי מושקעים משאבים רבים בחקיקה, ממשלתית ופרטית, שאינה מבשילה.

הדו"ח האמור לא בחן את משך הזמן מרגע שהחל תהליך גיבוש החקיקה, ועד לסיומו, ובכך הוא חסר. יותר מכך, מעבר לדו"ח הבודד של אותה שנה, לא המשיכה מחלקת ייעוץ וחקיקה לפרסם דוחות מקיפים המתייחסים לניתוח נתוני החקיקה. אמנם מחלקת ייעוץ וחקיקה מפיקה דוח שנתי החל משנת 2018, אולם דוחות אלו אינם כוללים מידע סדור אודות היקף החקיקה שמבצעת המחלקה ונתונים מקיפים לגביה, אלא מציגים סקירה מילולית אודות המחלקה עם נתונים כלליים בלבד (שחלקם נכתבים בקירוב), בתוספת פירוט סטטיסטי אודות כח האדם (ראו כדוגמא את הדוח האחרון שפורסם).

ספיח ראשון שצריך להבדק אגב הפרשה המכונה פרשת NSO הוא תהליכי קידום החקיקה הממשלתית. יש לבחון האם תהליכי החקיקה ארוכים מהנדרש, ואם כן מה הם החסמים וכיצד יש לפעול לתקנם.

יש להתחיל בכך כי הבחינה אודות נתוני החקיקה הממשלתית, והחקיקה בכלל, ישוקפו באופן קבוע. נוסף על משך הזמן לקידום החקיקה, רצוי לבחון גם את היקף ההערות המתקבלות, אחוז השינויים שמתקבלים בשלבי החקיקה השונים – בין פרסום תזכיר לפרסום הצעת חוק, ובין פרסום הצעת החוק לאישור החוק בכנסת.

אומרים שהטכנולוגיה מקדימה את החקיקה. השנתיים האחרונות לימדו אותנו שהחקיקה יכולה לנצח במירוץ מול מגיפה. גם אם החקיקה לא תצליח להקדים את הטכנולוגיה, טוב נעשה אם נדרוש כי לכל הפחות היא תנסה לצמצם פערים. או לכל הפחות תתבצע בלוחות זמנים הגיוניים.

האינטרס של היועצ/ת המשפטי/ת החדש/ה, הוא להתחיל למדוד – ולפרסם – את הליכי החקיקה הממשלתית.

כי "מה שלא נמדד – לא מנוהל".

_{Photo by Jeremy Bezanger on Unsplash}

The post מספיחי פרשת NSO – חלק I first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post מספיחי פרשת NSO – חלק I appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

על פי ההודעה, בהמשך למסקנות צוות בהנהלת בתי המשפט מיולי 2021 שעסק ב"פומביות הדיון בעידן הטכנולוגי", הוחלט על הגברת השקיפות בבתי המשפט. במהלך שנת 2022, ייבחרו בכל בית משפט מחוזי שלוש הקראות של פסקי דין בעלי עניין ציבורי, שהקראתם תשודר באופן ישיר מאולם הדיונים. בהודעה מצוין כי הנהלת בתי המשפט בחרה את נושא "שיפור השירות לאזרח והנגשת המערכת לציבור" כיעד בתוכנית הרב שנתית, ויש כוונה לקדם הצעות נוספות בנושא.

בהנתן הקריאה להגברת השקיפות במערכת בתי המשפט, להלן כמה הצעות שהייתי מקדמת בנושא, שלא בהכרח לפי סדר חשיבותם –

שקיפות בעבודת הצוות

ככל שהוקם צוות שעסק בפומביות הדיון בהנהלת בתי המשפט, כדאי ורצוי לפרסם מידע הנוגע אליו. מהו המנדט שניתן לו, מי הם חברי הצוות, מי הגורמים עמם נפגש הצוות בטרם קבלת החלטה וכמובן המסקנות שהועברו על ידו. בחיפוש באתר הנהלת בתי המשפט, לא מצאתי רקע על הצוות האמור, למעט ההודעה החדשה לעיתונות, וחבל.

תיעוד דברי השופטים בפרוטוקולים

שידור בזמן אמת של הכרעות שיפוטיות, זו בשורה נאה. עם זאת, העניין האמתי הוא באופן בו מתנהלים הדיונים בבתי המשפט. מי שזכה להופיע בבתי משפט, יודע כי בדרך כלל דברי השופטים אינם רשומים כלל בפרוטוקול, וגם כאשר דבריהם רשומים יש עו"ד מייצגים המתארים על פער הקיים בין המתרחש בדיון לפרוטוקול המתועד.

יצירת פרוטוקול מהימן הוא כלי חיוני והכרחי של שקיפות ובקרה בבתי המשפט, וחשוב לאין ערוך משידור החלטות שמתפרסמות ממילא. בעניין זה אביא כדוגמא את אופן פרסום הדיונים בביהמ"ש העליון בארה"ב, המועלים בסוף כל שבוע בכתב ובהקלטה של הדיון במלואו.

פרסום החלטות

אגב מתן פומבי להחלטות שיפוטיות, ככלל, ההחלטות השיפוטיות מתפרסמות. אולם, יש כאן כשל משולש.

הראשון – לא כל ההחלטות מתפרסמות (ואיני מכוונת להחלטות חסויות). החלטות שניתנות אגב הפרוטוקול, נגישות רק לצדדים לדיון. עד לפני כשנה, אף החלטות ב"פיתקית" לא היו נגישות לציבור (הכוונה לתיוג במחשב של החלטה המוצמדת למסמך המשפטי, בדומה לפיתקיות הצהובות שאנו כותבים עליהן הערות קלות). בכך, נסתרים מעיניינו כמות לא ידועה של החלטות, שחלקן הן החלטות מהותיות ועקרוניות. כדי לסבר את האוזן אביא כי מבדיקה שערך גיא זומר, ממקימי אתר "תולעת המשפט", עד לפרסום ההחלטות בפיתקית דובר על כ-40,000 החלטות שיפוטיות בחודש. עם פרסום הפיתקיות זכה הציבור להחשף לעוד כ-220,000 החלטות בחודש. מעניין לכמה החלטות עוד נחשף אם יונגשו גם ההחלטות בפרוטוקול, כפי שצריך להיות.

השני – עד להקמת אתר "תולעת המשפט" המנגיש את כל ההחלטות השיפוטיות לכלל הציבור, הנגישות להחלטות אלו היתה תחת חומת תשלום אצל חברות פרטיות. יש לציין כי אתר תולעת המשפט מופעל בהתנדבות ומספק מידע מקום שהנהלת בתי המשפט היתה צריכה לעשות כן. יש מי שיגיד שכלל ההחלטות מתפרסמות במערכת בתי המשפט, אולם, זה מוביל אותי לכשל השלישי.

השלישי – מערכת נט המשפט היא מערכת קשה להתמצאות ובלתי ידידותית למשתמש. כמי שעושה בה שימוש על בסיס קבוע (כחלק מהמעקב אחר עתירות חופש המידע), דרך איתור העתירות, הנגישות למסמכים ויציבות המערכת, דורשים שינוי משמעותי. אגב, שינוי כאמור נעשה בפרסום ההחלטות בבית המשפט העליון. טוב תעשה הנהלת בתי המשפט אם תשקיע – ובהקדם – משאבים כדי להפוך את ההחלטות השיפוטיות לכלל הציבור באופן נוח וידידותי למשתמש.

פרסום הוצאות

ואגב מערכת נט המשפט, טוב אם הנהלת בתי המשפט תוסיף גם מטא דאטה הנוגע להיקף ההוצאות שנפסקו בפסקי דין. המידע חיוני לעורכי הדין המייצגים אך גם לנו כציבור לראות מאפיינים שונים בפסיקת הוצאות בין בתי המשפט והשופטים השונים.

*  *  *

כל אלו הן רק הצעות ראשוניות. אם יש רצון כנה של הנהלת בתי המשפט, טוב יעשו אם יפעלו לקדם גם אותם. ובכלל, שווה לשמוע מהציבור מה המידע שהוא היה רוצה שהנהלת בתי המשפט תתחיל להנגיש. ואולי הנהלת בתי המשפט כבר פנתה לציבור בנושא?

אם תהיה יותר שקיפות, נוכל לדעת גם את זה.

^{Photo by Jackie Hope on Unsplash}

The post שקיפות בבתי המשפט first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post שקיפות בבתי המשפט appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

חברי המועצה המייעצת לחברת מטא דורשים יותר שקיפות, חושפת התנהלות החברה מבפנים (פרנסיס האוגן – Frances Haugen) הציעה את השקיפות ככלי לבקר את החברה, יוזמות חקיקה במדינות שונות בעולם, ועוד.

אך איך פורטים את השקיפות האמורה? מה אנו רוצים לדרוש מהרשתות החברתיות?

ניתן להתייחס למספר רבדים של שקיפות:

שקיפות אישית

הראשון נוגע לרמת השקיפות שבין הפרט לפלטפורמה.

הציפייה שלי כמשתמשת ברשת חברתית היא שהחברה תיידע אותי על ההתנהלות שלה מולי – האם הפרתי את כללי הקהילה, לאן המידע שלי מועבר, זכות העיון וכו'. שקיפות כזו כבר מתקיימת ברמה כזו או אחרת. אולם, בשקיפות בין הפרט לפלטפורמה, רצוי לדבר גם על שקיפות הפוכה – מה הפלטפורמה זכאית לדרוש ממני כדי שאהיה זכאית לקבל את השירות.

טענה קצת מוזרה לכאורה. הרי הפלטפורמה אוספת עלינו כל כך הרבה נתונים, מה עוד נדרש?

מי שמבקש שקיפות "הפוכה" מבקש לחייב את הפלטפורמות – בין אם בכלל ובין אם במקרים מסוימים – לשאת באחריות בדרך להוביל לרשת חברתית אחראית יותר. כמו שמטילים אחריות על מוכרי משקאות אלכוהוליים לבדוק גילו של אדם, כדוגמא, כך ניתן לדרוש מהרשתות לוודא נתונים מסוימים הרלוונטים להתנהלות ברשת. מהטעם האמור אוסטרליה מקדמת הסדר המחייב בחינת גיל על ידי הרשתות. אך גיל הוא רק מימד אחד. יש לשקול הטלת אחריות על הרשתות לאתר פרופילים פיקטיביים (בוטים ואחרים). כבר כיום הרשתות משקיעות מאמצים בניטור משתמשים פיקטיביים או רשתות בוטים, מי יותר ומי פחות, אולם כרגע לא מוטלת עליהם חובה כלשהי לעשות זאת, ואולי הגיע הזמן לכך.

שקיפות ציבורית

השני נוגע לרמת השקיפות של הפלטפורמה אל מול הציבור.

על הרשת החברתית לדווח באופן עיתי על היקף הפעילות שלה, על שינויים שנערכו במדיניות, על היקף ההסרות והחסימות ועוד.

כיום כל הרשתות הגדולות מפיקות דיווחים רבעוניים כאמור. זאת נוסף על דיווחים שמועברים, היכן שרלוונטי, על בסיס חוקי ניירות ערך. עם זאת הדיווחים הרבעוניים נעשים כרגע מרצון, ומתוך הבנה שהשקיפות האמורה מועילה לרשת החברתית. הדיווחים משתנים מדי פעם באופן שמקשה, בחלק מהמקרים, לבצע מעקב. כמו כן המדדים בין החברות אינם זהים בהכרח, ועל כן קשה לנו לערוך השוואה בהתנהלות של הרשתות השונות. בסיס הנתונים אף הוא אינו מפורסם, ואינו מאפשר לחקור עוד את הנתונים שנמסרו.

אזכיר כהערה שגם המדינה נדרשת לדיווחים עיתיים בנוגע לקשר של עם הרשתות החברתיות, וזאת בהמשך למה שנקבע בבג"צ 7846/19 עדאללה נ' מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה (אפריל 2021). על המדינה לדווח באופן רבעוני כמה בקשות הוגשו על ידה, באילו נושאים ובאיזו פרוצדורה ועוד. העובדה שרשתות חברתיות החלו לפרסם מידע בנושא, אינה מנקה את המדינה מחובותיה שלה לשקיפות מולנו.

שקיפות לצרכי פיקוח ובקרה

השלישי מתייחס לשקיפות שתאפשר בקרה טובה יותר ופיקוח על הרשתות.

לאור היקף המידע הנצבר ברשתות החברתיות, כוחן והשפעתם על התנהלות החברה ועל השיח הציבורי, יש חשיבות שהבקרה והפיקוח על הרשתות יהיו אפקטיביים. דרכי פעולתם, מערכות הבינה המלאכותית שהם עובדים עמם והאלגוריתמים המייצרים את התיעדוף ברשתות, הן סוד מסחרי של כל חברה. בנוסף, גם אם מידע כאמור יפורסם, מעטים מאתנו יבינו את משמעות הנתונים. אבל, ניתן וצריך לקבוע חובות שקיפות למול מספר מצומצם של גורמים, שיהיו מנועים מלחשוף את הסודות המסחריים. מי שייחשף למידע הפנימי לצרכים אלו יידרש לפרסם לציבור מה חוות דעתם המקצועית על משמעות הנתונים שנחשפו בפניהם.

לאחרונה הוגשה הצעת חוק פרטית בארה"ב בנושא. הצעה זו מחייבת את הרשתות לחשוף מידע פנימי בפני גופים מבקרים וחוקרים.

לסיכום

הדרישה לשקיפות ברשתות חברתיות, הצוברת אהדה, צריכה שתהיה בה חידוד מה הן נורמות השקיפות שאנו דורשים בנושא. לא די להעתיק הסדרים מחובת השקיפות השלטונית, או מזכות העיון הפרטית – יש לפרוט ולבנות תפיסת שקיפות ייחודית התואמת את האתגרים ואת המטרות בנושא.

_{Photo by Daria Nepriakhina on Unsplash}

The post על 3 סוגי שקיפות first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post על 3 סוגי שקיפות appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

מיום שהוקמה המועצה, היא ממליצה ודורשת שקיפות רבה יותר מחברת פייסבוק. לפיכך, ראתה עצמה המועצה כמחויבת בעצמה לעקרונות שהיא דורשת.

בפרסום המועצה מתחייבת להקפיד על פרסום דו"ח רבעוני, וזאת נוסף על הדוח השנתי שייצא בסוף כל שנה.

תמצית הדיווח

מהנתונים בדיווח עולה כי מעל לחצי מיליון תלונות (524,000) הוגשו למועצה. כשני שליש מהן, נוגע לבקשות להשיב תכנים שהוסרו (36.4% על גילויי שנאה ו-31.3% על בריונות והטרדה). פייסבוק עצמה העבירה 21 מקרים לבחינת המועצה.

המועצה אינה דנה בכל המקרים המובאים בפנייה, אלא בוחרת מקרי דגל לדון בהם. בשלושת הרבעונים הראשונים המועצה בחרה 17 מקרים, לגביהם התקבלה החלטה ביחס ל-11 מהם (נכון לסוף יוני 2021). בשמונה מקרים החליטה המועצה לשנות מהחלטת פייסבוק. הזמן הממוצע לקבלת החלטה עמד על 74 ימים.

עיקר התלונות מקורן בארה"ב וקנדה (45.6%) ובאירופה (21.8%). הנתונים אינם משקפים, לשיטת המועצה, את ההתפלגות בקרב כלל המשתמשים. המועצה לוקחת לתשומת לבה נתון זה, תוך כוונה לעורר מודעות לקיומה גם באזורים אחרים. אם התעניינתם, אחוז התלונות שהגיע מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, עומד על 4.2%.

בשלושת הרבעונים האחרונים הציבה המועצה לפייסבוק 156 שאלות, עליהן השיבה החברה במלואם על 83.3%, סירבה להשיב על 10.2%, וענתה באופן חלקי על 6.5%. בעניין המענה, עם פרסום התחקיר של ה-Wall Street Journal על פייסבוק הבהיר למועצה כי לא כל תשובותיה של פייסבוק ביחס לבחינת התכנים, היו גלויות לחלוטין.

שקיפות צרכנית או שלטונית

בדרישת השקיפות מהרשתות החברתיות, יש להבחין בין שתי דרישות של שקיפות, היונקות ממקורות שונים.

הראשונה – שקיפות צרכנית. שקיפות צרכנית מניחה בבסיסה (בתמצית כמובן) כי במקום בו נוצרת התקשרות בין שני גורמים, יש מחויבות של הצדדים לגילוי תנאי ההתקשרות על מנת שההסכמה לה, תחשב כהסכמה מודעת. דוגמא לכך ניתן למצוא בקנס בסך 225 מיליון יורו שהוטל לאחרונה על ידי נציבות המידע האירית על חברת ווטסאפ, בשל הפרת חובות השקיפות מכוח חקיקת ה-GDPR.

השניה – שקיפות שלטונית. שקיפות שלטונית (בתמצית) מניחה כי השלטון פועל למען ובשום הציבור, וככזה רואים את המידע המצוי בידו כמידע של הציבור המוחזק בנאמנות על ידו. החשיבות בשקיפות שלטונית הוא גם בהיותה כלי פיקוח ובקרה על הפעילות השלטונית, באופן המחזק את הדמוקרטיה בבואו (גם) לאפשר אזרחות מודעת יותר לפעילות השלטונית.

השקיפות הצרכנית חלה ממילא על הרשתות החברתיות.

לעומתה, יש רצון להגברת השקיפות ברשתות, בוודאי אלו בעל הכח המשמעותי, גם מעבר לשקיפות הצרכנית. שקיפות כוללת יותר הנובעת מהפיכתן של הרשתות הגדולות לשחקן בעל כח והשפעה ציבורית רבה.

בימים אלו גוברים יוזמות החקיקה המקומיות המנסות לאסדר את פעולת הרשתות החברתיות. ברבות מיוזמות אלו נעשה שימוש בשקיפות ככלי לסייע לבקרה על הרשתות החברתיות. ניתן לראות יוזמות אלו כמייצרות ענף חדש של שקיפות ציבורית הנובעת מכוחן של הרשתות החברתיות בפועל, והשפעתן על החברה כמו גם על כללי המשחק הדמוקרטי.

כשדנים בשקיפות, לא דומה שקיפות הפונה למשתמש הבודד, לרגולטור או לחוקר הידען.

מכאן עולה הדרישה (שאינה חדשה יש לומר) להנגיש גם את בסיסי הנתונים, בכפוף לכללי פרטיות, באופן המאפשר פיקוח ובקרה יעילים יותר. אם ניוותר בשדה הצרכני בלבד, לא ברור היסודות לדרישה מסוג זה.

אגב, הציפייה לחשיפה של בסיסי הנתונים (open data), צריכה להיות מופנית גם למועצה המפקחת. נוסף על הנתונים המעובדים, טוב תעשה המועצה אם תנגיש את בסיס הנתונים לציבור (בכפוף לכללי הפרטיות). בכך תשמש המועצה דוגמא למצופה גם מהרשתות עליה היא מפקחת, כמו גם לרשתות נוספות.

^{התמונה של Alexander Shatov מהאתר Unsplash}

The post שקיפות ברשתות חברתיות first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post שקיפות ברשתות חברתיות appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.

מהו צו על תנאי?

צו על תנאי הוא צו שבית המשפט העליון מוציא עת הוא סבור כי יש ממש בעתירה שהוגשה. המשמעות היא שהצד שכנגד (הרשות הציבורית) נדרש להגן על העמדה המשפטית שהוא נקט, שבגינה נדרשו העותרים להגיע לבית המשפט

ההליכים הקודמים – על קצה המזלג

ההליך החל עת בקשה לקבלת הפרוטוקולים, התמלילים וחומרי הרקע שהונחו בפני הממשלה, נדחתה על ידי מזכיר הממשלה. למה המזכיר? כי על פי תקנון הממשלה, מזכיר הממשלה הוא המוסמך לקבל החלטה לעניין פרסום חומרים מישיבות ממשלה.

בשלב הראשון, הוגש בג"צ על החלטת המזכיר.

בית המשפט העליון, לפני למעלה משנה, פסק כי העותרים צריכים להגיש בקשה לחופש מידע.

הבקשה הוגשה, סורבה, והוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי בירושלים, חילק את פסיקתו לשניים –

1. ביחס לבקשת המידע לקבלת חומרי הרקע לישיבה, העתירה התקבלת בכפוף לבדיקה שהממשלה נדרשה לעשות ביחס לחומרים אלו.
2. ביחס לשאלת חשיפת התמלילים, אשר הטיעון המשפטי שבה הצביע על סתירה בין תקנון הממשלה לחוק יסוד הממשלה, הוחזרה ההחלטה לבית המשפט העליון בהעדר סמכות.

משמעות הצו

בית המשפט העליון דרש הבהרות מהמדינה בשני עניינים –

1. למה לא יבוטלו הוראות תקנון הממשלה (סעיפים 14 ו-71) הקובעים כי הכלל ביחס לחומרים של ישיבות הממשלה הוא חיסוי, למעט אם החליט מזכיר הממשלה אחרת, וזאת היות והן אינן עולות בקנה אחד עם סעיף 35 לחוק יסוד הממשלה הקובע חובת סודיות לגבי מספר נושאים – ולא הוראת סודיות גורפת.
2. ומדוע לא יימסרו התמלילים של ישיבות הממשלה וועדות השרים שעסקו בנושא הקורונה.

למדינה ניתן חודש להעביר עמדתו לבית המשפט.

ההחלטה האמורה היא אינה סוף פסוק, כמובן. עמדת המדינה עוד תשמע, ובית המשפט יקבל את החלטתו הסופית. עם זאת יש כאן קריאת כיוון של בית המשפט המערער על היכולת של הממשלה לחסום כברירת מחדל את התמלילים של ישיבות הממשלה, וזאת בניגוד לנוהג המקובל כיום.

גם ביחס לעולם מדובר בהליך תקדימי. הנוהג לחיסוי החלטות ממשלה מקובל ברוב העולם המערבי.

אז מה השתנה?

ניתן לציין כמה סיבות בשלהן המקרה הנוכחי מוביל לחשיבה חריגה –

ראשית, העובדה שנתקבלו החלטות משמעותיות ביחס להגבלת זכויות אדם, וזאת בתנאי אי וודאות ובתקופה של חוסר יציבות פוליטית.

שנית, בחלק מהתקופה הממשלה חוקקה את ההסדרים בתקנות לשעת חירום שם הממשלה בפועל ממלאת גם את תפקידה של הרשות המחוקקת – וככזו טוב שתחול עליה שקיפות רבה יותר.

לבסוף, היקף ההדלפות המגמתיות לה זכינו באותה תקופה מעידה כי השרים עצמם לא כיבדו את חובת הסודיות הנהוגה במסגרת דיוני הממשלה, ומכאן טוב שתפרס בפנינו התמונה במלואה ולא רק כהצצה על החלקים המתאימים למדליף.

אין לנו אלא להמתין לטיעוני המדינה ולהחלטתו הסופית של בית המשפט.

^{התמונה של  Moja Msanii מהאתר unsplash}

The post חשיפת תמלילי ממשלה first appeared on עו״ד רבקי דב״ש.

The post חשיפת תמלילי ממשלה appeared first on עו״ד רבקי דב״ש.