בתחום הממשל הפתוח, לתפיסת "המידע הפתוח" (Open Data) יש מקום של כבוד.
הרעיון של הנגשת מידע לכולם, קיבל רוח גבית משמעותית עת החלו לחשב את הערך הכלכלי הטמון בהנגשת מאגרי נתונים. הנגשת נתונים בתצורה הפתוחה לעיבוד ולשימוש, מאפשרת ל"מתווכים" טכנולוגיים, לקחת מידע שקשה לנו לקרוא אותו, ולהנגיש אותו באופן ובהקשר המסייע לנו.
נשמע ערטילאי? חישבו על Moovit. האפליקציה שואבת נתונים על מיקום האוטובוסים בזמן אמת, ומנגישה לנו אותם בדרך המסייעת לנו לתכנן את הנסיעות שלנו.
שווי השוק של תחום המידע הפתוח (של גופים פרטיים וציבוריים) הוערך על ידי מחקר של האיחוד האירופי בכ-185 ביליון אירו לשנת 2019. מעל מיליון איש מועסקים בענף זה, ולפי האיחוד הוא צפוי עוד לגדול.
בניגוד לתחום חופש המידע, הזוכה לכתף קרה מצד עובדי ציבור ופוליטיקאים, בעולם – כמו גם בישראל – יש רצון לעודד הנגשת מידע ממשלתי ולו בזכות הערך הכלכלי של הנגשת המידע.
הרצון הישראלי גלום בהחלטת ממשלה 1933, מאוגוסט 2016, העוסקת ב"שיפור העברת המידע הממשלתי והנגשת מאגרי מידע ממשלתיים". לפי ההחלטה, עד שנת 2022 של המאגרים הממשלתיים יפורסמו כברירת מחדל. החלטה זו גם תוקצבה בנדיבות. 15 מיליון שקל שנתיים נכנסו לבסיס התקציב.
דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2021 מונה את הכשלים ביישום החלטת הממשלה. בין הסיבות שנמנו – חוסר יישום של ההחלטה, בקרה חלקית, תמרוץ חסר, העדר מדיניות לגבי התממה (אנונימזציה) של מידע פרטי ועוד.
נדמה כי עוד לא הפנמנו את החשיבות השלטונית והכלכלית שיש בפתיחת אגרים ממשלתיים. אקווה כי דו"ח המבקר תקדם אותנו עוד צעד אחד לשם.
