מחקר מעניין שפורסם לאחרונה, מנסה לבחון עד כמה תהליכים דיוניים (דליברטיבים) משיגים את התוצאות המקוות מתהליכים מסוג זה. המחקר ביקש לבחון את תחושת הסיפוק של המשתתפים מהתהליך, הערכת רכישת הידע כבסיס לקבלת החלטות מושכלות יותר ושינוי בדעה שנגרם בעקבות התהליך הדיוני.

לשם בחינת ההשפעה של התהליכים על התוצאות המקוות, בדקו החוקרים 15 תהליכים מסוג Citizens' Initiative Review (CIR). CIR הוא מודל שהתפתח במדינת אורגון בארה"ב. המודל: כינוס של קבוצת אזרחים בלתי תלויה (בין 20-24 איש), במטרה לבחון סוגיה העומדת למשאל עם, ולהביע עמדה לגביה.

החוקרים ניסו לבחון כיצד חוויית המשתמש ביחס לשלוש מהתוצאות המקוות של תהליך דיוני (סיפוק, רכישת ידע ושינוי דעה), מושפעת מרכיבים של התהליך הדיוני, ובהם – משך זמן התהליך, האיכות האנליטית של חומרי הרקע שהוצגו למשתתפים, ניהול הדיונים באופן דמוקרטי והגיוון בהרכב הקבוצה המשתתפת בתהליך.

המחקר נעשה על ידי שאלונים שהועברו למשתתפי 15 תהליכים מסוג CIR, שנערכו בין השנים 2010 – 2018.

יש לתת את הדעת כי במאמר יש מספר הסתייגויות מחקריות בין היתר בשל גודל הקבוצה הנבחנת (318), וסטיות תקן סטטיסטיות שאינן מאפשרות קביעה מובהקת במקרים רבים. עם זאת נדמה שנוסף על הניסיון החשוב לאמוד הצלחה של תהליכים דיוניים, יש בו תובנות פרקטיות למי שמנהל תהליכים מסוג זה.

מסקנות מרכזיות מהמחקר

החוקרים גילו קשר מובהק בין התחושה של המשתתפים כי התקיים דיון דמוקרטי וכי היתה הקפדה על למידה אנליטית, לשביעות הרצון של המשתתפים ולתפיסתם כי היה בידם מספיק ידע כדי לקבל החלטה טובה. עם זאת, החוקרים לא הצליחו לבסס קשר בין אחד מהרכיבים שנבחנו, לסיכוי לשינוי דעה של המשתתפים.

החוקרים בחנו האם ישנה השפעה למשך זמן ההתכנסות (ארבעה או חמישה ימים), וראו כי התארכות התהליך הוביל לתחושה חזקה יותר של למידה ולשינוי דעה גדול יותר. תהליך דיוני הוא תהליך שיתוף ציבור יקר מבחינת משאבים. כמו כן, הארכת משך הזמן בו מתקיים תהליך מסוג זה, יכול להוות חסם בפני חלק מהמשתתפים הפוטנציאליים. בעניין זה מציעים החוקרים להעמיק ולבחון מה משך הזמן האידיאלי בו התועלות ביצירת הליך איכותי ומשמעותי יותר, מצדיקות את הארכת משך זמן התהליך, ובכך מייקרות אותו.

תוצאה מעניינת נוספת של החוקרים היא, שתהליך דיוני קפדני יותר יכול לעזור לפצות על גיוון אידיאולוגי נמוך בין המשתתפים, בכל הנוגע ליצירת שינויים בדעות של המשתתפים. כלומר, בניית תהליך דיוני מוקפד ובסטנדרטים גבוהים, יש לו יכולת להגביר את הסיכוי לשינוי עמדתו של משתתף, גם במקום בו העמדות הבסיסיות של קבוצת המשתתפים, אינה "מאתגרת" את דעותיו של אותו משתתף.

לסיכום

על אף ההסתייגויות המתודיות לגבי מחקר זה, נדמה כי יש בו לחזק את ההבנה ביחס לחשיבות הבניית תהליך דיוני באופן מקצועי ומדויק.

בישראל כמעט ואין תהליכים דיוניים. אנו יכולים ללמוד ממחקר זה על חשיבות התכנון של תהליכי שיתוף ציבור. לא די להסתפק בכותרת של "שיתוף ציבור". יש לבחון שהתהליך אכן מייצר מתודה שיתופית אמתית. מקום בו יש פער בין הכותרת "המשתפת" לאופן בו מובנה התהליך (כפי שקיים לא פעם בישראל), הסיכוי לשביעות רצון של המשתתפים בתהליך, יורד.

^{התמונה צולמה על ידי Marwan Ahmed  מאתר:  Unsplash}