זוכרים את הפרשה שתפסה כותרות אודות הטענה לשימוש של המשטרה עושה בתוכנת רוגלה של חברת NSO המושתלת בטלפונים?
רק מספר שבועות עברו ונדמה שהעקוב הפך למישור. אני עדיין בדעה כי התייחסות לטענות עצמן מבלי לבחון את הרקע והסובב של שימוש המשטרה בטכנולוגיות לביצוע האזנות סתר, לוקה בחסר. על מנת להפיק את המיטב מאירוע זה, שטרם נסתיים, חובה להתייחס למספר ספיחים של פרשה זו, עליהם אני כותבת טיפין טיפין.
בחלק הראשון עסקתי בהתמשכות הליכי חקיקה ממשלתיים, בשני – בתהליכי אימוץ טכנולוגיות חדשות בממשלה, ובשלישי – במסר הסמוי המועבר אגב (אי) אכיפת הוראות חוק האזנת סתר והכשרה בדיעבד של ראיות.
ספיח רביעי ואחרון מבחינתי נוגע למובן מאליו – שקיפות.
* * *
לשקיפות שלטונית מספר הצדקות, ביניהם פיקוח על הרשות המנהלית, ושיפור עבודתה. ככל שהרשות הרלוונטית היא בעלת כח וסמכויות רבות ונרחבות יותר, הצורך בשקיפות איכותית עולה.
שקיפות אינה מוחלטת כמובן. שקיפות נסוגה בפני ערכים ובהם בטחון המדינה ובטחון הציבור. כלומר, גם אם ככלל אני זכאית ללמוד ולהכיר את דרכי פעולתה של הרשות, היא רשאית לסרב לי. לדוגמא אם אבקש לברר כנגד מי מתנהלות חקירות סמויות, המידע לא יימסר לי. יש לנו אינטרס שלרשות אוכפת החוק, ובראשה למשטרה, תהיה היכולת לאכוף את החוק במיומנות לטובת כולנו.
ועדיין, גם אם לא נדע כנגד מי מתנהלת בזמן אמת חקירה סמויה, יש חשיבות ללמוד על חקירות סמויות ככלל. מעניין וחשוב להבין, לדוגמא, כמה חקירות כאלו מתנהלות במקביל, מה הזמן הממוצע שהן אורכות, מה אחוז החקירות שמבשילות לחקירה גלויה ולכתבי אישום וכד'.
* * *
גם בחוק האזנת סתר, שנחקק בשנת 1979, יש דרישה לשקיפות מסוימת.
סעיף 6(ז) לחוק האזנת סתר, קובע כי שר המשטרה (כך לשון החוק) יעביר אחת לשנה דין וחשבון לוועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת. נדרש כי השר ידווח על מספר הבקשות שהוגשו, ההיתרים שניתנו, מספר האנשים וכמות המכשירים אשר האזנה הותרה בהם.[1]
סעיף זה לא היה קיים בשנת 1979. בחוק המקורי, סעיף 6(ה) קבע כי המפכ"ל יגיש דיווח לשר המשטרה אחת לחודש על ההיתרים להאזנת סתר, והדוחות יועברו אחת לשלושה חודשים לשר המשפטים. דברי ההסבר אינם מפרטים את הצורך.
כלומר, הדיווח המקורי היה כלפי הדרג הפוליטי בממשלה בלבד, וללא תהודה לציבור.
בשנת 1994 הגישה הממשלה הצעת חוק לתיקון הראשון לחוק. מדובר בתיקון מקיף. בין היתר הציעה הממשלה לשנות את הדיווח כך שהמפכ"ל יידרש להעביר דו"ח חודשי ליועץ המשפטי לממשלה (במקום לשר המשטרה), וכי שר המשטרה יפרסם אחת לשנה ברשומות מידע על היקף ההיתרים שניתנו תוך התייחסות למספר האנשים והקווים לגביהם ניתנו היתרים אלו. בדברי ההסבר נכתב: "מוצע לחייב פרסום שנתי של מספר האזנות הסתר שנעשו למטרת מניעת עבירות וגילוי עבריינים. התפיסה היא כי זהו חלק מחופש המידע הראוי במדינה דמוקרטית ויש לאפשר לאזרחים לקבל את התמונה הכוללת של היקף האזנות הסתר הנעשות במדינה."
הכנסת שינתה את הנוסח המוצע וקבעה את הנוסח הקיים כיום המחייב את מתן הדיווח לוועדת החוקה, חוק ומשפט, תוך הוספת הנתון של מספר הבקשות שהוגשו בנוסף להיתרים שניתנו. הרציונל לשינוי, כפי שמשתקף מדיוני ועדת חוקה על התיקון המוצע, מקורו בצורך שהדיווח יקבל תהודה ציבורית גדולה יותר. יצוין כי בדיון הראשון בוועדה חה"כ דאז דדי צוקר, יו"ר הוועדה, ביקש לבחון הרחבה של תוכן הדיווח גם על אופי וסוג העבירות לגביהם מתבקשת האזנה, אולם המוצע לא נכנס לנוסח החוק.
מדברי ההסבר, כמו גם מהשיח שהתקיים בוועדת החוקה, עלה הצורך להגביר את השקיפות והבקרה בתחום האזנות הסתר של המשטרה, כמו גם של רשויות הבטחון, אם כי איני מרחיבה כעת בנושא זה.
* * *
הדרישה לשקיפות, כמו גם היכולת המשתפרת לאיסוף ועיבוד מידע בזכות הקדמה הטכנולוגית, צריכים להוביל אותנו לשקיפות גדולה יותר גם בנושא זה. טוב תעשה משטרת ישראל אם תקח על עצמה להרחיב את היקף השקיפות בתחום האזנות הסתר בשני היבטים.
הראשון, פרסום יזום שנתי על ידי המשטרה, גם ללא דרישה מהכנסת. לצערנו היינו עדים לתקופה של כשלוש שנים ללא כנסת מתפקדת באופן רציף. בימים אלו היציבות הפוליטית מתערערת שנית. טוב תעשה משטרת ישראל אם תפעל לקדם דיווח רציף ויזום שלה, לכל הפחות אחת לשנה, ביחס להיקף האזנות הסתר. במקום שיש ועדה, תציג דו"ח זה בוועדה טרם פרסומו. בימים שאינם כשגרה, תפעל לפרסום יזום של הדו"ח על ידה.
השני, תוכן הדיווח. הדיווח שנקבע בחקיקה דל ולא מספק ביחס ליכולת לבצע בקרה אמיתית על שימוש בכלי האזנות הסתר. טוב תעשה המשטרה אם תוסיף לדיווח, גם ללא חובה בחקיקה, נתונים נוספים כגון סוג העבירות לגביהן מתבקשים הצווים, אחוז התיקים המבשילים לכדי כתב אישום, משך הזמן בה מתבצעות בפועל האזנות וכד'. זהו אינטרס בראש ובראשונה של המשטרה במטרה לטייב את אופן פעולתה בתחום, ולהגביר את אמון הציבור בפעילותה זו.
* * *
בזה סיימתי את ארבעת התובנות המרכזיות שלי מהדיון שהתעורר אגב הטענה לשימוש ברוגלות על ידי משטרת ישראל. מלכתחילה הייתי סבורה כי טוב היה אם וועדה חיצונית תבחן את ההיבטים ההיקפיים של פרשה זו. אולם, באין ועדה כאמור, אקווה כי ועדת מררי תעסוק גם בראייה רוחבית ומערכתית של הסוגייה ולא רק בשאלה: "היה או לא היה".
התמונה מאת okeykat מהאתר Unsplash
[1] הדיווח האמור נוסף לדיווח החודשי שמוגש ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 6(ו) לחוק), ולדיווחים של ראש הממשלה ושר הבטחון על היתרים שהעניקו לרשות בטחון לבצע האזנה – אחת לשלושה חודשים ליועץ המשפטי לממשלה, ואחת לשנה לוועדה משותפת בכנסת, המקבלת את הדיווח בדלתיים סגורות (סעיפים 4(ד)-(ה) לחוק, בהתאמה).
