לאחרונה פורסם על הקלטות משיחותיו של אפי נווה עם היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט שמציגות לכאורה מעורבות של נווה בקידום ענייניו של האחרון לצורך בחירתו.

ההקלטות הציגו תמונה, המוכרת למי שקרוב לנושא המינויים בשירות המדינה בשנים האחרונות, במיוחד של הדרג הבכיר. התמונה, למי שפחות בקיא בה, מציגה מציאות בה במקרים רבים עוד בטרם התכנסה ועדת האיתור או ועדת המכרזים, יודעים מי יהיה המועמד או המועמדת שייבחרו. ההליכים הבירוקרטיים הפכו להיות הצגה שמטרתה לייצר תחושה כאילו יש כאן הליך בחירה שיוויוני המהווה מסננת מקצועית לאחריה ייבחרו הטובים והמתאימים ביותר.

מצב דברים זה, בו בפועל המועמד או המועמדת נבחרים מראש, והוועדה מהווה רק חותמת גומי, גורמת לנזקים בשלושה מישורים לפחות:

בראשון, הכישורים שנדרשים כדי להבחר בוועדה הם יכולתך לייצר לעצמך יחסי ציבור טובים, או להיות מחובר מראש לבעלי הדעה, על מנת להיות האדם שהוועדה תבחר. יכולותיך וכישוריך המקצועיים יבואו לידי ביטוי רק בסדר שני אם בכלל. בכך, איננו מבטיחים לעצמנו כי ייבחר הטוב או המתאים ביותר לתפקיד.

בשני, אנו מעבירים מסר בעייתי לעובדי המדינה – כדי לעלות בדרגה תקדמו את יכולותיכם לייצר לובי או תדאגו להיות מקורבים לדרג המחליט ולמצוא חן בפניו. בכך עובדים מקצועיים ומתאימים, שאינו חזקים בשיווק עצמי, יצטרכו להחליט על אחד מן השניים: לפרוש לפני תקרת הזכוכית או ליישר קו. ויובהר, היכולת לעבוד עם הממונה עליך, ויכולות מסוימות של פוליטיקה ארגונית נדרשות כמעט בכל תפקיד בדרג הבכיר, ובמקביל יש לדרג הממנה גם מקום להגדיר מי הוא הגורם המתאים לדעתו למלא את התפקיד. השאלה היא מה התכונות והיכולות אנו רוצים לשדר לדרג המקצועי ככאלו שמקדמים אותם בדרגות. ונזכיר כי הדרג המקצועי כשמו כן הוא אמור להיות בראש ובראשונה מקצועי בתחומו. האם המקצועיות בליבתה המזוקקת היא היכולת לשיווק עצמי, או בראש ובראשונה יכולות מוכחות להנהגה, הובלת שינויים, ידיעה מקצועית ועוד.

השלישי, אנחנו מבזבזים כספים בתהליך מיותר שכל מטרתו היא הטעיית הציבור. אם ממילא הליך הבחירה נעשה מחוץ לכתלי הוועדה, למה להאריך את המינוי בזמן, ולייצר עלויות מיותרת? בואו נוותר על הפיקציה מראש.

בהנתן שזה המצב, אני חושבת שהגיעה העת לצמצם את הפערים בין התיאוריה בה מכרזים וועדות איתור נועדו לייצר הליך בחירה שיוויוני המאפשר את הבחירה של הטוב ביותר, למציאות המובילה למינוי גורמים מועדיפים ללא בקרה.

מוצע כי במשרות בדרג הבכיר יעמדו בפני הממנה שתי אפשרויות –

הראשונה, להמליץ על מינוי מועמד מסוים הראוי בעיניו, תוך פרסום שמו והנימוקים לבחירתו המוצעת. המלצה זו תועבר לבדיקת ועדת מינויים שתדרש לבדוק שהמועמד אכן מתאים, לקבל השגות מהציבור על בחירתו ולאפשר למי שסבור שיש מועמד טוב ממנו להציג אותו בוועדה (בהסכמתו כמובן). הבחירה תבוצע על ידי הוועדה שתאשר את המינוי המוצע או תציע מינוי אחר במקומו תוך הנמקה מפורטת ושקופה להחלטתה.

אפשרות שנייה תהיה במקום בו לגורם הממנה אין מועמד מועדף, אז באמת תתנהל הוועדה בדרך הקיימת שבהגדרה תהפוך להיות הליך ממיין אמיתי מכיוון שהממנה לא השתמש בזכותו להעדיף מועמד מסוים.

בימים אלו בהם אתגרים רבים ומורכבים עומדים לפתחנו, נדמה כי זו כמעט פריבילגיה לעסוק בסוגיות של מינוי הדרג הבכיר. עם זאת, מעבר לעובדה שמדובר באתגרים יומיומיים, גם בימים של חירום (ראו לדוגמא הויכוח סביב מינוי נציב בשירות המדינה או ראש המנהלת לשיקום הצפון), שיקום השירות הציבורי הוא חלק אינהרנטי משיקום השבר שהתגלה אגב אירועי ה-7/10.

לא יהיה לנו תיקון אמיתי אם לא נחזק מחדש את השירות הציבורי כשירות מקצועי. לשם כך עלינו גם לפעול על מנת לצמצם את הסיסמאות ואת הפערים בין המוצהר לנעשה, ולייצר מנגנונים שמחזקים בחירתם של גורמים מקצועיים באמת באופן יעיל, שקוף וכנה.