שאלת האתוס של שירות המדינה, והערכים המנחים אותו, אינה סוגיה חדשה.

כבר בשנת 1957 הקים מבקר המדינה דאז, זיגפריד מוזס, ועדה לחקר עקרונות וסטנדרטים להתנהגותם של נושאי תפקידים ציבוריים. בסיום עבודתה, הוגדרו מספר כללים ביניהם דרישה לנאמנות למדינה ולחוקיה, וכן איסור על פעילות פוליטית העלולה להיראות כפוגעת בכושרו של העובד להעמיד את אינטרס הכלל בראש מעייניו. הצורך בכך עלה, כפי הנראה, לאור הפוליטיזציה הגבוהה בשנותיה הראשונות של המדינה בה ההשתייכות המפלגתית של אדם (הפנקס האדום), היה לא פעם תחליף למינוי מקצועי.

בשנת 1986 הוחלט על הקמת ועדת קוברסקי לבדיקת שירות המדינה "מתוך מגמה לשפר את השירות לאזרח, לתרום לקידום יעדיה של מדינת ישראל ולטפח את איכותו של שירות המדינה". ועדה זו, נחשבת עד היום כמקור בסיסי וחשוב להבנת תפיסת השירות הציבורי. הליקויים שמצאה הוועדה, כמו גם הפתרונות שהוצעו (שרובם ככולם עדיין לא הוטמעו באופן מספק), ממשיכים להעסיק את שירות המדינה גם בימים אלו.

הוועדה התייחסה להתפתחות האקראית של שירות המדינה אשר לא ביססה תפיסה מודעת לאוטונומיה הנדרשת לשירות ציבורי כבעל מיומנויות מקצועיות ייחודית בתחום המנהל הציבורי. תרומה לכך היתה לדרג הפוליטי אשר, כדברי מחברי הדו"ח, מנע התפתחות והתבססות של מנגנונים מרכזיים לקביעת מדיניות מתואמת, וזאת בשל חשד כי כל תיאום מקצועי כאמור נועד לרופף סמכויותיו ו"לאלצו לוותר על עמדת השפעה או שליטה, שנועדו ליישם ולממש ערכים ומגמות שציבור שולחיו מצפה להם ממנו."

לשיטת הוועדה החלוקה (המורכבת ממילא) בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי לא נשמרה במתכונת הראויה. דבר זה הוביל, לתפיסתם, לנטרול יכולתו של השירות הציבורי להשיא תרומה חיובית לעיצוב (להבדיל מ"קביעת") המדיניות. הוועדה ראתה חשיבות בחיזוק השירות המקצועי, בהיותו גורם הקבע שאינו מוגבל בקדנציות באותה עת.

המלצתה המרכזית הראשונה של הוועדה עסקה ברכיב של חשיבות המקצועיות והעצמאות של עובדי המדינה. הוועדה ראתה חשיבות ביישום "תפיסת יסוד של שירות המדינה השואף למצוינות ומצומצם בהיקפו, המסייע לדרג המדיני בעיצוב מדיניות וקביעת יעדים ושוקד על יישומם; לטפח בשירות משטר של ציות להוראות הדרג המדיני והנחיותיו, ועם זאת להעניק לו אוטונומיה מקצועית רבה יותר במילוי תפקידיו…".

בעניין הקשר בין הדרג המקצועי לפוליטי המליצה הוועדה להקפיד על סיוג פעילות פוליטית בקרב עובדי המדינה, במיוחד אל מול הבכירים שבהם. הוועדה המליצה להתיר לשרים למנות מספר מצומצם של יועצים מקצועיים ועוזרים פוליטיים אשר לא ישתלבו במדרג המנהלי במשרד.

במקביל לועדת קוברסקי, עוצבו כללי אתיקה לעובדי המדינה (1987) על ידי נציב שירות המדינה דאז,  עמנואל שרון. בניגוד לדברים שנכתבו בדו"ח הוועדה, כללים אלו לא הבליטו את סוגיית עצמאות עובד הציבור כמו גם את מחויבות השירות הציבורי לציבור.

אגב בחינת הצורך ברפורמה בשירות הציבורי כמו גם הצטרפות מדינת ישראל לארגון ה-OECD, והמחאה הציבורית של שנת 2011, נדון שנית מעמדו של השירות הציבורי. כחלק ממסקנות דו"ח הרפורמה, הוחלט על הצורך בגיבוש קוד אתי לעובדי המדינה.

קוד אתי חדש, שגובש על ידי ועדה בראשות עו"ד מייק בלס, נכנס לתוקף במאי 2017.

בקוד זה, ובצורה מובלטת יותר מכללי האתיקה הקודמים, ניתן משקל משמעותי לאלמנטים של שירות דמוקרטי-ליברלי. ערכי הליבה הראשונים (ממלכתיות ומקצועיות) הוגדרו על ידי ועדת בלס כיסודות הבסיסיים של עובד המדינה, כאשר ערך ה"ממלכתיות", מייחד את עובדי המדינה מיתר העובדים. ערך הממלכתיות הורכב מערכי המשנה: נאמנות לציבור, א-פוליטיות, שלטון החוק, כבוד האדם, שוויון וצדק חברתי.

ככלל, מבוססים כללי האתיקה החדשים על קודמיהם, תוך עדכון השפה והתייחסות לסוגיות אקטואליות שלא היו קיימות בשנות ה-80 (כגון התבטאות עובד ציבור ברשתות חברתיות).

ביחס לערך הממלכתיות, החידוש בו נוגע לחשיבות הגברת אמון הציבור בשירות הציבורי, וכן לדגש שניתן לגבי חובתו של עובד המדינה לבצע תפקידו תוך שמירה על כבוד האדם וערך השוויון. חידוש נוסף נוגע לערך האחריותיות. בערך זה מגדירה הוועדה בצורה ברורה את עובד הציבור כנאמן הציבור.

הרי לנו טעימה מהשאלות שליוו ועדיין מלוות את השירות הציבורי.

דווקא עתה, עת נדמה שיש מרגוע ביחס למתח בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי, אליו התייחסתי בקצרה בפוסט "על פופוליזם והשירות הציבורי", ראוי לחדד את הציפיות והדרישות שלנו במערכת היחסים המורכבת הזו, ולא להמתין להתנגשות אימתנית, שאינה מאפשרת דיון מושכל ומורכב באיזון הראוי.

_{התמונה של Kshitij Gupta מאתר Unsplash}