מועצת הפיקוח של פייסבוק (the Oversight Board), אשר הוקמה בכדי לבחון תלונות כנגד פייסבוק ואינסטגרם, ומוסמכת אף להציע שינוי במדיניות החברה, פרסמה שלושה דוחות רבעוניים ראשונים על פעילותה.

מיום שהוקמה המועצה, היא ממליצה ודורשת שקיפות רבה יותר מחברת פייסבוק. לפיכך, ראתה עצמה המועצה כמחויבת בעצמה לעקרונות שהיא דורשת.

בפרסום המועצה מתחייבת להקפיד על פרסום דו"ח רבעוני, וזאת נוסף על הדוח השנתי שייצא בסוף כל שנה.

תמצית הדיווח

מהנתונים בדיווח עולה כי מעל לחצי מיליון תלונות (524,000) הוגשו למועצה. כשני שליש מהן, נוגע לבקשות להשיב תכנים שהוסרו (36.4% על גילויי שנאה ו-31.3% על בריונות והטרדה). פייסבוק עצמה העבירה 21 מקרים לבחינת המועצה.

המועצה אינה דנה בכל המקרים המובאים בפנייה, אלא בוחרת מקרי דגל לדון בהם. בשלושת הרבעונים הראשונים המועצה בחרה 17 מקרים, לגביהם התקבלה החלטה ביחס ל-11 מהם (נכון לסוף יוני 2021). בשמונה מקרים החליטה המועצה לשנות מהחלטת פייסבוק. הזמן הממוצע לקבלת החלטה עמד על 74 ימים.

עיקר התלונות מקורן בארה"ב וקנדה (45.6%) ובאירופה (21.8%). הנתונים אינם משקפים, לשיטת המועצה, את ההתפלגות בקרב כלל המשתמשים. המועצה לוקחת לתשומת לבה נתון זה, תוך כוונה לעורר מודעות לקיומה גם באזורים אחרים. אם התעניינתם, אחוז התלונות שהגיע מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, עומד על 4.2%.

בשלושת הרבעונים האחרונים הציבה המועצה לפייסבוק 156 שאלות, עליהן השיבה החברה במלואם על 83.3%, סירבה להשיב על 10.2%, וענתה באופן חלקי על 6.5%. בעניין המענה, עם פרסום התחקיר של ה-Wall Street Journal על פייסבוק הבהיר למועצה כי לא כל תשובותיה של פייסבוק ביחס לבחינת התכנים, היו גלויות לחלוטין.

שקיפות צרכנית או שלטונית

בדרישת השקיפות מהרשתות החברתיות, יש להבחין בין שתי דרישות של שקיפות, היונקות ממקורות שונים.

הראשונה – שקיפות צרכנית. שקיפות צרכנית מניחה בבסיסה (בתמצית כמובן) כי במקום בו נוצרת התקשרות בין שני גורמים, יש מחויבות של הצדדים לגילוי תנאי ההתקשרות על מנת שההסכמה לה, תחשב כהסכמה מודעת. דוגמא לכך ניתן למצוא בקנס בסך 225 מיליון יורו שהוטל לאחרונה על ידי נציבות המידע האירית על חברת ווטסאפ, בשל הפרת חובות השקיפות מכוח חקיקת ה-GDPR.

השניה – שקיפות שלטונית. שקיפות שלטונית (בתמצית) מניחה כי השלטון פועל למען ובשום הציבור, וככזה רואים את המידע המצוי בידו כמידע של הציבור המוחזק בנאמנות על ידו. החשיבות בשקיפות שלטונית הוא גם בהיותה כלי פיקוח ובקרה על הפעילות השלטונית, באופן המחזק את הדמוקרטיה בבואו (גם) לאפשר אזרחות מודעת יותר לפעילות השלטונית.

השקיפות הצרכנית חלה ממילא על הרשתות החברתיות.

לעומתה, יש רצון להגברת השקיפות ברשתות, בוודאי אלו בעל הכח המשמעותי, גם מעבר לשקיפות הצרכנית. שקיפות כוללת יותר הנובעת מהפיכתן של הרשתות הגדולות לשחקן בעל כח והשפעה ציבורית רבה.

בימים אלו גוברים יוזמות החקיקה המקומיות המנסות לאסדר את פעולת הרשתות החברתיות. ברבות מיוזמות אלו נעשה שימוש בשקיפות ככלי לסייע לבקרה על הרשתות החברתיות. ניתן לראות יוזמות אלו כמייצרות ענף חדש של שקיפות ציבורית הנובעת מכוחן של הרשתות החברתיות בפועל, והשפעתן על החברה כמו גם על כללי המשחק הדמוקרטי.

כשדנים בשקיפות, לא דומה שקיפות הפונה למשתמש הבודד, לרגולטור או לחוקר הידען.

מכאן עולה הדרישה (שאינה חדשה יש לומר) להנגיש גם את בסיסי הנתונים, בכפוף לכללי פרטיות, באופן המאפשר פיקוח ובקרה יעילים יותר. אם ניוותר בשדה הצרכני בלבד, לא ברור היסודות לדרישה מסוג זה.

אגב, הציפייה לחשיפה של בסיסי הנתונים (open data), צריכה להיות מופנית גם למועצה המפקחת. נוסף על הנתונים המעובדים, טוב תעשה המועצה אם תנגיש את בסיס הנתונים לציבור (בכפוף לכללי הפרטיות). בכך תשמש המועצה דוגמא למצופה גם מהרשתות עליה היא מפקחת, כמו גם לרשתות נוספות.

^{התמונה של Alexander Shatov מהאתר Unsplash}