מי שעוקב אחר השיח בעת האחרונה בנושא אסדרה ברשתות חברתיות, מגלה מילת קסם חדשה-ישנה: שקיפות.

חברי המועצה המייעצת לחברת מטא דורשים יותר שקיפות, חושפת התנהלות החברה מבפנים (פרנסיס האוגן – Frances Haugen) הציעה את השקיפות ככלי לבקר את החברה, יוזמות חקיקה במדינות שונות בעולם, ועוד.

אך איך פורטים את השקיפות האמורה? מה אנו רוצים לדרוש מהרשתות החברתיות?

ניתן להתייחס למספר רבדים של שקיפות:

שקיפות אישית

הראשון נוגע לרמת השקיפות שבין הפרט לפלטפורמה.

הציפייה שלי כמשתמשת ברשת חברתית היא שהחברה תיידע אותי על ההתנהלות שלה מולי – האם הפרתי את כללי הקהילה, לאן המידע שלי מועבר, זכות העיון וכו'. שקיפות כזו כבר מתקיימת ברמה כזו או אחרת. אולם, בשקיפות בין הפרט לפלטפורמה, רצוי לדבר גם על שקיפות הפוכה – מה הפלטפורמה זכאית לדרוש ממני כדי שאהיה זכאית לקבל את השירות.

טענה קצת מוזרה לכאורה. הרי הפלטפורמה אוספת עלינו כל כך הרבה נתונים, מה עוד נדרש?

מי שמבקש שקיפות "הפוכה" מבקש לחייב את הפלטפורמות – בין אם בכלל ובין אם במקרים מסוימים – לשאת באחריות בדרך להוביל לרשת חברתית אחראית יותר. כמו שמטילים אחריות על מוכרי משקאות אלכוהוליים לבדוק גילו של אדם, כדוגמא, כך ניתן לדרוש מהרשתות לוודא נתונים מסוימים הרלוונטים להתנהלות ברשת. מהטעם האמור אוסטרליה מקדמת הסדר המחייב בחינת גיל על ידי הרשתות. אך גיל הוא רק מימד אחד. יש לשקול הטלת אחריות על הרשתות לאתר פרופילים פיקטיביים (בוטים ואחרים). כבר כיום הרשתות משקיעות מאמצים בניטור משתמשים פיקטיביים או רשתות בוטים, מי יותר ומי פחות, אולם כרגע לא מוטלת עליהם חובה כלשהי לעשות זאת, ואולי הגיע הזמן לכך.

שקיפות ציבורית

השני נוגע לרמת השקיפות של הפלטפורמה אל מול הציבור.

על הרשת החברתית לדווח באופן עיתי על היקף הפעילות שלה, על שינויים שנערכו במדיניות, על היקף ההסרות והחסימות ועוד.

כיום כל הרשתות הגדולות מפיקות דיווחים רבעוניים כאמור. זאת נוסף על דיווחים שמועברים, היכן שרלוונטי, על בסיס חוקי ניירות ערך. עם זאת הדיווחים הרבעוניים נעשים כרגע מרצון, ומתוך הבנה שהשקיפות האמורה מועילה לרשת החברתית. הדיווחים משתנים מדי פעם באופן שמקשה, בחלק מהמקרים, לבצע מעקב. כמו כן המדדים בין החברות אינם זהים בהכרח, ועל כן קשה לנו לערוך השוואה בהתנהלות של הרשתות השונות. בסיס הנתונים אף הוא אינו מפורסם, ואינו מאפשר לחקור עוד את הנתונים שנמסרו.

אזכיר כהערה שגם המדינה נדרשת לדיווחים עיתיים בנוגע לקשר של עם הרשתות החברתיות, וזאת בהמשך למה שנקבע בבג"צ 7846/19 עדאללה נ' מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה (אפריל 2021). על המדינה לדווח באופן רבעוני כמה בקשות הוגשו על ידה, באילו נושאים ובאיזו פרוצדורה ועוד. העובדה שרשתות חברתיות החלו לפרסם מידע בנושא, אינה מנקה את המדינה מחובותיה שלה לשקיפות מולנו.

שקיפות לצרכי פיקוח ובקרה

השלישי מתייחס לשקיפות שתאפשר בקרה טובה יותר ופיקוח על הרשתות.

לאור היקף המידע הנצבר ברשתות החברתיות, כוחן והשפעתם על התנהלות החברה ועל השיח הציבורי, יש חשיבות שהבקרה והפיקוח על הרשתות יהיו אפקטיביים. דרכי פעולתם, מערכות הבינה המלאכותית שהם עובדים עמם והאלגוריתמים המייצרים את התיעדוף ברשתות, הן סוד מסחרי של כל חברה. בנוסף, גם אם מידע כאמור יפורסם, מעטים מאתנו יבינו את משמעות הנתונים. אבל, ניתן וצריך לקבוע חובות שקיפות למול מספר מצומצם של גורמים, שיהיו מנועים מלחשוף את הסודות המסחריים. מי שייחשף למידע הפנימי לצרכים אלו יידרש לפרסם לציבור מה חוות דעתם המקצועית על משמעות הנתונים שנחשפו בפניהם.

לאחרונה הוגשה הצעת חוק פרטית בארה"ב בנושא. הצעה זו מחייבת את הרשתות לחשוף מידע פנימי בפני גופים מבקרים וחוקרים.

לסיכום

הדרישה לשקיפות ברשתות חברתיות, הצוברת אהדה, צריכה שתהיה בה חידוד מה הן נורמות השקיפות שאנו דורשים בנושא. לא די להעתיק הסדרים מחובת השקיפות השלטונית, או מזכות העיון הפרטית – יש לפרוט ולבנות תפיסת שקיפות ייחודית התואמת את האתגרים ואת המטרות בנושא.

_{Photo by Daria Nepriakhina on Unsplash}