בטור זה מפורט סיכום סטטיסטי של החלטות בתי המשפט בעתירות חופש מידע שהסתיימו בשנת 2021.

הנתונים נאספו ממערכת נט-המשפט (ללא היתר עיון), ועלולים להיות חסרים מכיוון שישנן החלטות המתפרסמות בפרוטוקול, ועל כן אינן מפורסמות לציבור.

בסיס הנתונים המהימן הקודם שיש בידי, אליו אני משווה את הנתונים של השנה הנוכחית, הן החלטות שנתקבלו בין חודש יולי 2019 לחודש יוני 2020, ונותחו על ידי בעבר, בסיוע של גיא זומר מפרויקט תולעת המשפט. 

ההליכים וההחלטות

בשנת 2021 נסגרו 406 תיקים בעתירות שעניינם חוק חופש המידע.

מבחינת התוצאה, לפחות 80% מההחלטות נתקבלו לטובת העותרים.

מתוך כלל ההחלטות, רק ב-74 החלטות (המהוות 18.7%) ניתנה החלטה מנומקת שאינה לאקונית.

יש בידי מידע חלקי אודות התקיימות דיון בהליך המשפטי, והאם ההליך מסתיים בהסכמה.

מהנתונים עולה כי במרבית ההליכים ההחלטה מתקבלת ללא דיון (כ-57%) ורק במיעוטם התקיים דיון (כ-6%). החלטות רבות מתקבלות בהסכמה על ידי הצדדים (לפחות 46.3%). נתונים אלו משקפים את מה שמוכר לרבים העוסקים בתחום, שעיקר העיסוק בתחום עתירות חופש מידע הוא אי מתן מענה על ידי הרשויות.

בעתירות אלו, לצערנו, בתי המשפט נוהגים למחוק את העתירה, לעתים רק על סמך התחייבות של המשיבה להעביר תשובה – וזאת מבלי לבחון את העברת התשובה המובטחת, ואת עמידת המענה בהוראות החוק כנדרש. אני סבורה כי לו בתי המשפט היו נוהגים אחרת, כמו גם פוסקים הוצאות ראויות, הרשויות הציבוריות היו יותר מורתעות מאי קיום הוראות חוק חופש המידע.

כלל ההוצאות שנפסקו כנגד הרשויות הציבוריות עומד על קרוב למיליון ₪ (990,948 ₪), וההוצאות שהוטלו כנגד עותרים עומד על 100,500 ₪. יצויין כי כיום בזכות פרסומן של החלטות בפתקית, יש מידע אודות פסיקת ההוצאות בקרוב ל-90% מההחלטות, בעוד באיסוף המידע הקודם היו נתונים רק אודות 71.5% מההחלטות.

הרכב העותרים והמשיבים

היקף העתירות שנסתיימו ב-2021 שעמותה היתה העותרת הראשונה בהן, הוא הגדול ביותר (כ-72%). חלקן של העמותות גדול רק במעט מאשר בהשוואה הקודמת שנערכה (אז העמותות היו כ-70%).

היקף העתירות המוגשות על ידי אדם פרטי ירד מכ-25% מכלל העתירות בהשוואה קודמת, לכ-18% בשנת 2021.

בניגוד לתדמית לשימוש מרובה של התקשורת בעתירות חופש מידע, רק החלטה אחת התקבלה בה העותר הראשון היה עיתונאי. עם זאת, יש לתת את הדעת כי לעתים ישנו שיתוף פעולה בין עמותות לכלי תקשורת, ואז העמותות יופיעו לא פעם כעותר ראשון (לדוגמא, בעתירה להשגת הפרוטוקולים של הממשלה בתקופת הקורונה – שם מספר גופי תקשורת ועיתונאים התאחדו, אולם העותרת הראשונה היא התנועה לחופש המידע).

ישנם מספר עותרים חוזרים, שקיבלו יותר מחמש החלטות בעתירות חופש מידע השנה. סך העותרים החוזרים אחראיים על כ-65% מכלל העתירות, כאשר עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין אחראית לכ-48% מההחלטות.

מרבית ההחלטות שנתקבלו בשנת 2021, הן כנגד רשויות מקומיות (58.4%) וכנגד הממשלה (34.2%). נתון זה שונה רק במעט מהנתונים שנאספו בעבר בהן כנגד רשויות מקומיות נתקבלו 61.6% מההחלטות, וכנגד הממשלה 31.9%.

להלן המשיבים החוזרים בעניינם ניתנו יותר מחמש החלטות בשנת 2021 –

סך המשיבים החוזרים מהווים שליש מהמשיבים, כך שנראה שההתפלגות בין זהות המשיבים גבוהה יותר מאשר ההתפלגות האמורה בזהות העותרים.

משך זמן העתירה

נראה כי ביחס להשוואה הקודמת, יש התארכות קלה במשך זמן קיום ההליכים עד לקבלת החלטה –

לסיכום

נדמה כי דפוסי החלטות חופש מידע לא השתנו באופן משמעותי. ניתן לראות מגמה קלה של עלייה בממוצע ההוצאות שנפסקו, וכן עלייה קלה במשך הזמן עד למתן החלטה בעתירת חופש מידע. נתונים אלו אינם מובהקים מספיק להציג שינוי משמעותי.

נדמה לי כי כל עוד בתי המשפט לא יפעלו להרתיע באופן משמעותי יותר את הרשויות מאי מתן מענה לבקשות חופש מידע, נמשיך לראות ריבוי עתירות, ללא הכרעות שיפוטיות מהותיות, המעמיסות על המבקשים ועל מערכת בתי המשפט כאחד.

_{Photo by Edge2Edge Media on Unsplash}