מסמך חדש של ארגון ה-OECD, מבקש לייצר הבנייה של שילוב תהליכים המבוססים על דמוקרטיה דיונית (דליברטיבית), כתהליך מובנה במדינות דמוקרטיות, וזאת להבדיל מתהליך שמתבצע כיוזמה מקומית.

דמוקרטיה דיונית – בקצרה

דמוקרטיה דיונית היא רעיון המנסה למצוא תהליכים המאפשרים שילוב של אזרחים, באופן מובנה ומושכל, בתהליך קבלת ההחלטות.

תהליך דיוני מתבסס על כינוס מספר אזרחים על בסיס מדגם סטטיסטי מייצג של האוכלוסיה, במטרה להעביר את המלצות המשתתפים למקבלי ההחלטות, וזאת לאחר לימוד ודיון מעמיקים של הנושא. התהליכים הדיוניים התפתחו, בין היתר, כדי לתת מענה למשבר האמון שנוצר בקרב הציבור בנבחרי הציבור ובאופן בו מתקבלות ההחלטות על ידם.

_{לקריאה נוספת על נושא זה, ניתן לעיין במאמר שפרסמתי על אסיפת העם בכתב העת השילוח, או להאזין לשיחת הפודקאסט שנערכה עמי.}

למה לתמוך בתהליך דיוני

התומכים בשילוב הליכים דיוניים היא בשיטה הדמוקרטית הקיימת, מונים מספר תועלות ובהם: אימוץ מדיניות טובה יותר בזכות מגוון הדעות שנשמעו טרם קביעת המדיניות; יצירת לגיטימציה לשינוי שמבקשים מקבלי ההחלטות להוביל; והגברת אמון הציבור בעבודת הממשל ובהחלטותיו.

לדעת כותבי הדו"ח הסיבה כי התהליך הדיוני מצליח להשיג מטרותיו, נוגע למספר רכיבים ובהם העובדה כי למשתתפים ישנה עצמאות ביחס למקבלי ההחלטות והם אינם קשורים לבסיסי הכח.

למה הכוונה?

ייתכן כי חלקכם מרגישים שעל אף השינוי האנושי והמפלגתי בהרכב הממשלה, נורמות מסוימות לא השתנו כגון: ממשלה גדולה ומנופחת, מינוי מקורבים ועוד. הטענה היא כי רבים המגיעים לתפקיד של "נבחרי ציבור" הופכים להיות מחויבים לשיטה על בסיסה נבחרו, ופחות לבוחריהם. בחירה אקראית של אזרחים, כך לפי מי שתומך בשיטה, מביאה לשולחן מקבלי ההחלטות אנשים שאינם קשורים למוקדי הכח או מחויבים לשיטה.

המשתתפים בתהליך הדיוני, מייצגים מגוון אנושי רחב יותר המחויבים למטרה אחת חד-פעמית, ולא לרשת של אינטרסים מורכבת, כפי שקיים בפוליטיקה. לשיטת מבצעי המחקר ב-OECD, אנשים לתת יותר אמון "באדם הממוצע מהרחוב" מאשר בפוליטיקאי הממוצע.

מה נדרש כבסיס

הדו"ח מונה שמונה סוגים של תהליכים דיוניים שהובנו במדינות שונות (מצ"ב קישור לטבלה המצויה בדו"ח המרכזת מבנים אלו).

בטרם שילוב תהליך דיוני קבוע, ממליצים כותבי הדו"ח לבחון שמתקיימים התנאים המקדימים הבאים:

1. קיימת מחויבות פוליטית לקדם תהליכים דיוניים ולהיות מחויבים להם (ויודגש: מרביתם ככולם של התהליכים הדיוניים הם בגדר המלצה בפני מקבלי המדיניות).
2. בוצעה הבנייה של מתודת עבודה שיטתית ועצמאית שמצליחה לנטרל, עד כמה שניתן, אספקטים פוליטיים מהתהליך.
3. קיימים אמצעים המעודדים השתתפות אזרחית רחבה, לדוגמא: תשלום על ההשתתפות, יצירת תהודה תקשורתית לתהליך, מציאת תפקידים מיוחדים לבוגרים שהשתתפו בדיונים אזרחיים, ועוד.

המלצת ה-OECD – משרד מרכזי

לדעת מחברי הדו"ח על מנת לקדם הטמעה של תהליכים דיוניים ברשויות ציבוריות, יש להקים גורם מרכזי שיהיה אחראי על קידום תהליכים דיוניים. גורם זה, חייב לפעול באופן עצמאי ולוודא כי יוקם מבנה ארגוני המשלב אנשים מהאקדמיה ומהחברה האזרחית, ושישמור על עצמאות מירבית.

בדו"ח מומלץ כי הגוף האמור יהיה אחראי על –

1. יצירת סטנדרט התואם את העקרונות המובילים בתחום;
2. ייעוץ למקבלי ההחלטות באלו הליכים כדאי ונכון לשלב הליכים דיוניים, ובאלו תהליכים לבחור;
3. להיות מוקד ידע מקצועי בתחום, ולהכשיר את עובדי הרשויות הציבוריות בידע ובמיומנויות הנדרשות לקיים הכשרות;
4. לנטר את הדיונים המתקיימים, ולאמוד אותם ואת השפעתם על מקבלי ההחלטות;
5. לבצע מעקב אחר יישום ההמלצות שהתקבלו;
6. להשקיע בארגוני החברה האזרחית שיש להם היכולת לארגן ולנהל הליכים דיוניים (הערה שלי: יש להתייחס גם לגורמים עסקיים);
7. דיווח שוטף לממשלה, לבית הנבחרים ולציבור, על התהליכים הדיוניים, על המלצותיהם ועל יישומם

ומה בישראל?

בישראל טרם ראינו גורם ציבורי הלוקח על עצמו לבחון ולאמץ חלחול של השיטה הדיונית בישראל. מגוון הדוגמאות המובאות בדו"ח, צריכים להוות השראה לרשויות הרלוונטיות – ובראשן בכנסת ובממשלה.

תהליך דיוני אינה תהליך פשוט ליישום, ודורש משאבי תכנון ויישום. עם זאת, כדי לחזק את היסודות הדמוקרטיים העדכניים בישראל, ולא לקפוא על השמרים שעוצבו לפני כשבעים שנה, הגיעה העת לבחון, בזהירות ובאחריות הראויה, שילוב של תהליכים דיוניים גם בישראל.

_{Image by Eak K. from Pixabay}