בהרצאות שלי על ממשל פתוח, אני מתחילה בהצגת השינויים שהטכנולוגיה הכניסה לחיינו – האופן בו אנו מנווטים, הדרך בה אנו מתקשרים עם הסובבים אותנו, היכולת לשלוט על ניהול הבית מרחוק, ועוד.
אלו לא רק שינויים טכניים. יש בהם גם לשנות את המהות והאופן בו אנו מתנהלים בעולם, את היחסים בין הפרטים והקבוצות. נדמה כי כולנו מכירים את הסיטואציה בה מגיעים לרופא עם אבחנה רפואית שנמצאה בסיוע "ד"ר גוגל", שעתה רק צריך לאשר אותה אצל בעל הדיפלומה באופן המאתגר את מיקומה ותפקידה של פרופסיה מקצועית. גם הרשתות החברתיות נותנים במה לקולות אחרים וחדשים בשיח הציבורי באופן שיש בו לחזק את הדמוקרטיה, ולצד זאת מייצרים תהודה גדולה יותר ו"תיגמול" בנתוני החשיפה לעמדות קיצוניות.
אבל יש אי של יציבות בכל אלה – השיטה הדמוקרטית.
ככלל, השיטה הדמוקרטית לא השתנתה בעקבות הטכנולוגיה. כלומר, לא שינוי מהותי. הטכנולוגיה כמעט ולא נרתמה לשכלול השיטה אלא רק להיות כלי תהודה לפעילות שלטונית, באופן שפעילות זו נעשתה גם בעבר.
זה האתגר שממשל פתוח מנסה לענות עליו.
מהו ממשל פתוח?
תפיסת הממשל הפתוח שואפת לשנות באופן מהותי את האופן שבו ממשלות ואזרחים מתקשרים. ממשל פתוח שואף לקדם עקרונות של שקיפות, שיתוף ציבור ואחריותיות (accountability)[1] – בהסתמך על היכולות הטכנולוגיות ההולכות ומשתכללות.
נושא קידום המינהל הציבורי בראי הממשל הפתוח זוכה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, בין היתר כשכלול השיטה הדמוקרטית הליברלית אגב משבר הדמוקרטיות. שותפות בינלאומית ייעודית Open Government Partnership (OGP), שהוקמה בשנת 2011, שמה לעצמה למטרה לקדם עקרונות אלו. ישראל חברה בארגון החל משנת 2012 והכנסים הבינלאומיים שלו זוכים להשתתפות בדרג ראשי מדינות ושרים. הארגון שם לו למטרה להגדיל את מספר המדינות בהן הממשלות תהיינה שקופות, אחראיות ומגיבות יותר לאזרחיהן, במטרה לשפר את האיכות של המדיניות והשירותים הציבוריים שאותן מדינות מקדמות.
גם באו"ם נושא שיתוף הציבור והשקיפות מוגדר כאחד מהנושאים אליהן המדינות צריכות לשאוף, ועל בסיסן הן נמדדות במסגרת ה-Sustainable Development Goals (SDG) שהארגון מקדם (ראו מטרה 16 ס"ק 6, 7 ו-10). על אף שהעקרונות אינם מחייבים, יש ציפייה כי המדינות יקדמו עקרונות אלו, אשר הם נמדדים עליהם. גם האיחוד האירופי מקדם תפיסות של ממשל פתוח ואף יצא במהלך שאפתני של שיתוף ציבור רחב ברמה הכלל אירופאית, וכן הבנק העולמי.
ומה קורה בישראל?
על אף החלטת הממשלה 4515 משנת 2012, בה ממשלת ישראל קיבלה על עצמה את עקרונות הממשל הפתוח, מימוש ההחלטה אינו מספק. אכן, מאז הועשר המידע שמונגש לציבור, ונוספו הליכים בהם יש שיתוף ציבור – שניהם ברמת התמדה ואיכות משתנה. אולם, ממשלות ישראל לא השכילו לבחון את הצורך בשינויים מהותיים ועמוקים יותר באופן בו מתנהל ממשל בעידן דיגיטלי. את תפיסת הממשל הפתוח כמכלול ולא רק כפרויקטים פרטניים המתנהלים ממילא.
עם בניית הממשלה החדשה והצורך לתת מענה לנציגים רבים המבקשים לשאת תפקיד ממלכתי, תוהה אם יהיה איש כשר מיכאל איתן בזמנו שביקש שיינתן לו התפקיד להיות אחראי על הקשר שבין הממשלה לציבור. אם יש גורם שירצה להוביל שינוי אמיתי בניצול של הטכנולוגיה ובצורך האקוטי להגדיל את אמון הציבור בנבחריו – יש מהלכים מדהימים ומרשימים בעולם בנושא זה. צריך רק שלמישהו תהיה התבונה, החזון והאכפתיות לנסות ולקדם את הנושא גם בישראל.
Photo by Markus Spiske on Unsplash
[1] במדינות שונות ישנם דגשים נוספים, אולם אלו הם העקרונות המשותפים המוכרים גם על ידי השותפות הבינ"ל לממשל פתוח – OGP – Open Government Partnership
