הטענה לשימוש של המשטרה עושה בתוכנת רוגלה של חברת NSO המושתלת בטלפונים של חשודים, מזמנת אותנו לגעת בכמה ספיחים של פרשה זו.

מוזמנים לקרוא את החלק הראשון העוסק בהתמשכות הליכי חקיקה ממשלתיים.

בחלק השני אעסוק בתהליכי אימוץ טכנולוגיות חדשות בממשלה.

*  *  *

היינו רוצים שהשירות הציבורי יתחדש ויתאים עצמו לעידן הטכנולוגי הנוכחי. אנו רוצים שיינתן שירות מקצועי ויעיל מרחוק, שהמידע יונגש לציבור באופן איכותי ועדכני, שכלי ההערכה והמחשוב יהיו חדשניים ועוד. אנו רוצים שגם לגורמי האכיפה, ובראשם למשטרה, יהיו את הכלים המתאימים להתמודד עם אתגר הפשיעה. אבל, אנו רוצים שאימוץ טכנולוגיה ייעשה באופן מושכל  ומדוד, במיוחד כאשר מדובר בטכנולוגיה שיש בה היבטים הנוגעים לפגיעה בזכויות אדם או לשאלות מוסריות אחרות.

עוד קודם לשאלת הסמכות החוקית לעשות שימוש בטכנולוגיה, אנו רוצים שתמצא הדרך לבחון שימוש מושכל בטכנולוגיות חדשניות. שימוש זה, צריך שיתקבל על בסיס ידע מהיימן, מדויק וככל שניתן.

אבל מי הוא הגורם בממשלה שאחראי לבחון טכנולוגיה חדשה ולהנגיש אותה ואת ההיבטים שלה למנהלים ולמקבלי ההחלטות? מי מסייע להם להבין האם ראוי להסתמך על טכנולוגיה כאמור? ומי הוא הגורם שמחדד לחברי הכנסת את ההיבטים הללו? הכוונה איננה לבדיקת ההתכנות הטכנולוגית שמתבצעת, ככל שמתבצעת, במסגרת הליכי הרכש. הכוונה היא לדיון העקרוני האם נכון להטמיע טכנולוגיות חדשות, ואם כן מהי הערכת הסיכונים לגביהם ואיך נכון להטמיע אותן.

לדוגמא, כאשר מדברים על שילוב מצלמות לזיהוי פנים ברחבי העיר, ונדרשת החלטה של המשטרה ומשרד המשפטים, מי מציג את הטכנולוגיה לאנשים העוסקים בנושא ונדרשים לקבל החלטה? מי מלבד אנשי היחידה המקצועית, המעוניינים בשל היבטים מקצועיים לקדם אותה, מציגים את היכולות שלה, המפרט וההיבטים התפעוליים והאתיים? מהיכן נלמד הידע אודות הטכנולוגיה  מלבד מהחברה עצמה ומהגורם שיש לו עניין בשילוב הטכנולוגיה במערכת (גם אם לא אינטרס אישי). הדבר נכון גם לשילוב בוטים בחקירות אפידמיולוגיות, לשילוב מערכות AI בקבלת החלטות, ועוד.

מהכרות עם תהליכים בממשלה מסוג זה, אין תורה סדורה. הדבר תלוי בעיקר ביכולות של משתתפי הדיון להעשיר ולהעמיק את ידיעותיהם מחוץ למסגרת המובנית. הקושי והצורך בחידוד מי הם גורמי האמון מהם נרצה שמקבלי ההחלטות ינקו את ההבנה, מתגבר ככל שהטכנולוגיה יותר חדשה וייחודית.

*  *  *

האתגר האמור אינו קיים רק בישראל. אביא בקצרה שתי דוגמאות שונות זו מזו, על הדרך שנבחרה להתמודד עם נושא זה במדינות אחרות.

בשנת 1974, הוקם בארה"ב המשרד להערכת טכנולוגיה (The office of Technology Assessment). המשרד הוקם בחוק מ-1972 (Technology Assessment Act), ופעל עד לסגירתו בשנת 1995.

מטרתו של המשרד היתה להעביר הערכות טכנולוגיות לחברי קונגרס ולוועדות הקונגרס, בנוגע לקידום ואימוץ טכנולוגיות חדשות שהממשל מקדם. הוא נועד לתת כלים טובים יותר לחברי הקונגרס בהבנת התחום הטכנולוגי והשלכותיו. שיטת העבודה של המשרד, שבשנת סגירתו מנה 143 עובדים, היה לתת מענה לנבחרי הציבור על ידי יצירת סקירות רחבות על טכנולוגיות חדשות. סקירות אלו, מאות במצטבר, נערכו בהתבסס גם על רשת מומחים חיצונית למשרד, מתחומי מומחיות שונים, שגיבשו את ההערכות אודות הטכנולוגיה החדשה בשיח ובביקורת אל מול האחראים על התחום במשרד.

המשרד נסגר בטענה כי הוא מציג עמדות שאינן נטרליות וכי משך הזמן להכנת חוות דעת טכנולוגיות (כשנתיים בממוצע) ארוך מדי, באופן שלא נתן מענה ממשי לנבחרי הציבור בזמן אמת. אולם, הצורך במתן מענה לידע טכנולוגי רק הלך וגבר.

לפני שלוש שנים, בינואר 2019, החליט ה-GAO ( Government Accountability Office ), להקים צוות המתמקד במדע וטכנולוגיה. הציפייה היא כי צוות זה יטמיע את הפעילות של ה-OTA. מטרתו לצייד את חברי הקונגרס והצוות שלהם, במידע מהיימן ובלתי תלוי פוליטית, על תוכניות פדרליות בתחום המדע והטכנולוגיה ותוצאותיהם. את הניסיון להעריך את ההשלכות האתיות והחברתיות של טכנולוגיה חדשה, נושא שהיה במסגרת תפקידיו של ה-OTA, זנחו.

בדנמרק, נבחר מודל אחר. הדנים הקימו מועצה לטכנולוגיה (the Danish Board of Technology (DBT)), אשר מבצעת, בין היתר, הערכות טכנולוגיה המבוססים על שיתוף ציבור רחב. הגוף עצמו הוקם כארגון ללא מטרות רווח, אולם תפקידיו בנושא הערכת טכנולוגיה, מעוגן בחקיקה.

*  *  *

הספיח השני מבחינתי לפרשת NSO ומשטרת ישראל, היא דרך הערכת טכנולוגיות חדשניות בממשלה.

אנו רוצים לעודד חדשנות וצמיחה טכנולוגית. אולם בטרם שילוב טכנולוגיה כאמור בסמכות שלטונית, יש לבחון היטב את הטכנולוגיה המוצעת, ללמוד ולהבין אותה בטרם מוצע להטמיע אותה במערכת זו או אחרת. על מנת להבטיח כי הבחינה תהיה מושכלת, חייבים לייצר תהליך עבודה אחיד ומובנה, אשר מאפשר פנייה לגורם מומחיות שיהיה גורם העזר למקבלי ההחלטות בנושא זה (בדומה למ.מ.מ בכנסת, או למחלקות המחקר ברשויות מסוימות – עם מומחיות ומיומנות טכנולוגית). התהליך חייב להיות משולב עם מומחים מן החוץ, וזאת לאור המגוון העצום של מיומנויות טכנולוגיות וידע המצויים מחוץ לממשלה. כמובן שהתהליך דורש מהירות ושקיפות, עד כמה שניתן.

המחשבה שעם לידת טכנולוגיה נדע להבין ולנתח את כלל השלכותיה, אינה ריאלית לטעמי. ועדיין, בבואנו לאמץ טכנולוגיה בשירות הממשלתי, עלינו להבטיח – גם לציבור, כי ההטמעה בהתבסס על החלטה מושכלת. כדי להבטיח זאת, צריך לייצר תהליך סדור, מחייב ושקוף טרם אימוץ טכנולוגיה חדשה, וזאת לצורך קידום ממשלה טכנולוגית אך אחראית.

^{Photo by Anton Maksimov 5642.su on Unsplash}